דיקלה ישר / המכתב שלא נכתב 2 |
להתבונן בחיים שחולפים על פניי,
שעוברים מול עיניי.
עוד דקה עוברת ונדמה שעברה לה שנה,
עוד שנה חולפת ונדמה שעברה רק דקה.
אני פה, אתה שם,
אתה שלי, אתה לא שלי.
אבל אם רק היית יודע מה אני מרגישה -
בכל פעם שאתה מחייך,
בכל פעם שעינינו נפגשות,
איך שהלב שלי מפסיק לפעום,
מחסיר פעימה או שתיים.
לעולם לא תדע,
לעולם לא תחשוד,
שזה הסוד הקטן שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|