יוני שיר / שבילים |
קו של גזע, צלע נשית
נצמד לאדמה הקשה היבשה
ריבואות של אבן, מדרון משופע.
מאבד כיוון בין חמוקיו של הר,
סופג לחלוחית מעיין נסתר,
נשרט בתוהו של חורש טבעי,
בושם נרקיס מוטמע בתוכי.
השקט כובש את צמרות העצים,
פריסת הייקום, מצע של פרחים,
כובש ונכבש צועק בדממה,
משיל כל כסות, עוטה אדמה.
עמוק ולאט חודר לו השורש
זעקת החיים בעוביו של החורש
בחריץ הצר בין רגבי העפר
מהדהד ציוויו של אסור ומותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|