רעש.
אסוציאציות טסות במהירות האור
שנינויות עוקפות משמאל וחותכות מימין,
בנתיבי מוחי.

לפתע,
מילה של כאב נזרקת בחולשה
מהנפש שלידי.


שקט. דוקר.
שום עיכוב אינו מקובל רבותיי.
שרירי נפשי דוחקים כל כאב לפינה נרחקת,
מוחי מסדר בטורים הלצות ושנינויות מכל מחוזיו,
נפשי מעריכה ומחשבת, ממלאת את חדריה בחיוכים עד אפס מקום.

מילת הכאב נספגת בכוח הרגלי של ההדחקה,
ידיים פרושות מגיבות מנגד, חיבוק.
ארטיליריית בדיחות בהתקפה סוערת,
לגיונות החיוכים פורצים בכוח.

החומה נשברה,
האויב הובס לעת עתה, חוזר למאורתו.

שמחה משכרת,
הניצחון הוא שלנו.





Only When the mind is silenced and all desired objects
suddenly lose all meaning,
may you hear true pain of others, and replace it with the
light of sympathy.