מנשה הבן של פיני הזגג - קפץ מהגג.

זה היה ביום שישי, לפני השבת, חזרתי מביצפר, וראיתי אותו
מאיים.
כל הרחוב יצא. גם מהרחובות השניים. כולם כולם. גם הילדים. אבל
היו שם כמה הורים שהכניסו את הילדים שלהם. לא יודע למה. ההורים
שלי דווקא לא היו בבית. אז נשארתי בחוץ.
אני זוכר איך כולם התקשרו למשטרה.
לא יודע למה.
המשטרה לא הייתה עוזרת.
אולי ורק אולי המכבי אש הגיבורים, היו שמים לו טרמפולינה כמו
בסרטים ואז היה לו מאד כיף.

אני דווקא מרחם על הבן של פיני הזגג שרק אתמול עוד עמד על
הגג.
אני זוכר כשהיינו יותר קטנים ממש ממש, הוא היה הילד הגדול
שתמיד עזר לנו ולימד אותנו דברים. אני זוכר גם, שכשהיינו
משחקים סטנגה, למטה מתחת לבניין, אפילו שהוא היה גדול, אף פעם
הוא לא בעט טילים.
כל הגדולים אצלנו היו מפוצצים, ואנחנו הקטנים היינו בורחים,
אבל הבן של פיני הזגג שרק אתמול עוד עמד על הגג, לא היה עושה
את זה והיה מגן עלינו הקטנטנים מהטילים של הגדולים.

הוא היה ילד שקט מאד.
לפחות בחוץ.
כשהיה נכנס הביתה, ההורים שלו היו צועקים עליו,
ותמיד תמיד היו מריבות וצעקות מהבית שלהם.

אהבתי אותו נורא. היה לו לב טוב. אני יודע.
מידי פעם היה לוקח אותנו למכולת של אבי, וקונה לנו מסטיקים.
(לפעמים גם ארטיק.)
היינו הולכים ומסתובבים איתו עד שאמא שלו היתה צועקת: "מנשה!
תעלה מיד הביתה!" והוא עם מבט מטורף בעיניים, בלי להגיד מילה,
היה נעלם בשניות אל תוך הכניסה, ולא היינו רואים אותו עד למחרת
בצהריים.

לא היו לו אחים, למנשה הבן של הזגג, ואולי בגלל זה הוא גם קפץ
מהגג.

16 קומות של נפילה, בטח נורא כיף.

היום שמעתי, אומרים שהוא היה משוגע.
למה משוגע?! הוא היה בנאדם טוב מאד כבר סיפרתי לכם.
הוא אף פעם לא עשה רע לאף אחד.
אולי אם היו מסתכלים על טוב הלב של מנשה המצב היה שונה.
גם לי אבא ואמא לפעמים אומרים 'משוגע'.
אתם יודעים?! זהו. החלטתי.
גם אני רוצה לעמוד על הגג כמו מנשה, אבל אני רוצה שיביאו לי את
מכבי האש, אני רוצה שישימו לי טרמפולינה, ענקית ענקית!
כמו בסרטים!
זהו. כן. אני החלטתי. מחר ביום ראשון. כן. כשכולם יחזרו
מהביצפר, וגם אני, אני אעלה לגג. כן זהו.
אבל בכולופן רציתי שתדעו,
אני לעולם לא אשכח אותו,
את מנשה הבן של פיני הזגג,
שרק אתמול קפץ מהגג.