יוסף ברנשטין / מחשבות |
נעו כאדוות על פני המים
שרוח קלילה הפיחה בהן חיים,
הן ניצנצו בברק חיוורונן
במרוצתן אל השכחה.
נגוזו ונעלמו מן העין
כצללים חולפים
פינו מקומן לזכרונות
על אהבות ישנות,
שעלו כמו מתוך
תמונות מצהיבות
וריחן ניחוח נוסטלגיה,
ואת עם בת צחוק על פנייך
מביטה ישר לעיניי
ושואלת היה כדאי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|