אושרית בר אור / חושך ללא מוצא |
יללתי, צעקתי, זעקתי אך איש לא הפנה מבט
פניתי, ביקשתי, התחננתי אך איש לא נתן יד
את קולי לא שמעו למרות שכבר היה חזק,
הם חלפו על פני כאבי, עברו דרך ייסורי,
ואני טחובה בחור שחור, כמהה לאור.
זה כבר כאב מאוד, עמוק בפנים,
וכבר לא היה לי כוח לצעוק, וכבר לא היה לי כוח להתחנן
פי נדם, קולי לא נשמע יותר, אך זעקותיי נשארו בתוכי.
כבר לא כאב לי, נשבר לי...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|