רועי מאור / מוריה |
צללים הולכים בלאט על גדות נהר
אין קץ לחלום ואין עוד תהיה
כשלב הרדוף קריר נקבר בהר
טעם סם האש חריף על קצה לשון
נספג בדם מהר כרוח במרוצה
עפעף ברזל כבד לוטף אישון
הודף במתק חם את צליל היקיצה
סער עב טיפות זורה על הרחוב
אלף ניצוצות כסף תכלכלים
משב נוגש בעיר כבעל חוב
גורף ביד קמוצה רבבות עלים
הזוהר המריר מצית כל זיכרון
את דבש קולך הרך יוצק לדומיה
עושרו עמוק מזה של רגב השרון
עטוף בתו הסוד, נוטף ערגה סמויה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|