כדור בלב
פקעת מכודררת, נפיצה,
כמו סביון עם בוא הקיץ שראשו הלבין בטרם עת
כמו כדור שיער בפי חתול לאחר ליקוקים עצמיים נמרצים
כדור בלב
של זכרונות שהשאירו לי ימים
לא מאוד רחוקים מכאן, אולי רק כמה צעדים
ונדמה היה לי שיהיו שם עבורי לנצח:
הנה עוד מעט
אטפס במדרגות
ואישי יפתח לי את הדלת
אל מה שהיה כל-כך בית:
הרהיטים הישנים, התמונות, הריחות המוכרים:
דייסה לתינוקות, מרכך כביסה

הכלבה שלי בוניטה, המלאכית הלבנה והטובה
ידידתי משכבר, בטוב וברע
תקבל את פני בקפיצה
התינוק שלי ידדה לעברי, יביט אלי ללא אומר
בעיניים מלאות אהבה ותום...

אבל
עכשיו הכל בעצם חלום בהקיץ
דקה של הרהור ביני לבין עצמי
הרמזור האדום עומד להתחלף
ואני נוסעת משם
אל בית אחר.
התינוק גדל והיה לילד
האיש הלך
הכלבה נפטרה
הבית נמכר.

ואני?
האם גם אני השתניתי כל כך?
ואולי בעצם נשארתי בדיוק אותו דבר?
הכל הרי כמעט כפי שרציתי
אך ביתי כל כך ריק הערב
וקר...