כן... כמו רוב הציורים, נעשה בעוד שבת בבסיס.
אין לי מושג מה קרה, אבל חיפשתי בכח, כל מה שניסיתי לצייר לא הלך לי, אבל ממש
לא, חשבתי לרגע שנפלה עליי קללה, התאפסתי על עצמי ו... שוב, לא יוצא לי כלום,
אני מצייר... ומוחק, מצייר... ומוחק, יא אללה, מה נסגר, זה לא יכול להיות.
הלכתי רגע... חשבתי, גם המוח היה ריק ממחשבות, כאילו... היו מחשבות, אבל לא
הצלחתי להעביר את זה לדף, התחלטתי להתחרפן, ניירות מקומטים ושאריות של מחקים
נזרקו בחדר, המחדד עבד שעות נוספות, ועדיין... לא יצא כלום.
אתם בטח רואים את הציור שהוא לא גמור, כי העדפתי להשתקע על המשפט של "כל
המוסיף גורע", זה מה שייצא לי אחרי 7,235,836 נסיונות, העלמתי את רב הפאקים
בפוטושופ והוספתי ת'גרפיטי שנועד להסביר את כל המצב.
אכן, מכה קשה נפלה על המדינה.
ה-"אי יכולת ציורמאניה".
המחלה עוד לא אובחנה כמדבקת, אבל להזהר בכל מקרה.
כאן ג'ודי לוץ
"תבלו..."