מה אתה מנסה לזרוק לי? היגיון?!
אותי אתה מנסה ללמד על החיים הריאליים?
את האישה-גבר שפתרה את המשוואה הכי מסובכת שלך ועכשיו משותקת
מכל הבחינות.

בחישוב מהיר אני יכולה לומר לך בנשימה אחת שבזבזתי עלייך את
הדקות הכי יפות שלי.
הרי אם מחברים את הנכונות, הרגישות והתבונה שלך עדיין נשארים
עם מינוס רציני.
אמא לא לימדה אותי להישאר עם מינוס בידיים.
היא אמרה לי לשאוף תמיד גבוה.
ושאפתי, שאפתי הרבה ומספיק.
הכנסתי לריאות, הוצאתי החוצה, מגניבה את המחנק הצידה בחצי
פרצוף ששייך רק לי, כדי להסתיר את חוסר הריצוי.
והגעתי גבוה.
אני לא אומרת שלא, היו לי שיאים איתך.
עפתי, נגעתי בקצה המיגבעת של אלוהים.
אבל לנחות, זה כבר היה החלק המסובך.
עיקום של כמה חוליות בגב בא יחד עם חזרה פתאומית למציאות, ואני
עכשיו יושבת בכיסא הארור,
מגלגלת את עצמי דרך מסדרונות לבנים וחריפים של אמת קשה.
הפונקציה יורדת.