אי שם, בלב המדבר ישנו אדם
צבעו חאקי, שמו לא מוזכר
הוא מתקיים שם ללא כל חשיבות או הבנה
לעצמו ולסביבה ולכן הוא פשוט
נימצא, נימצא ללא שום תקנה.

השקט הרב המלווה את לב המדבר
כבר עוטף אותו והוא... נימצא
חושב על דברים, מקומות ואנשים אחרים
שנמצאים אי שם במקום המרוחק משם.

בלילה שהוא הולך לישון הוא מסיר
את מחשבתו מנושאים רציניים אשר
עלולים לנפץ את בועתו האדישה למציאות
ולכן הוא חושב על דברים פשוטים ללא
זיקה אליו, ללא עומק וללא מטרה.

לפעמים כשהוא חסר מעש לחלוטין,
פוקדות אותו מחשבות בעלות עומק
וחשיבות, הוא מנסה לדחוק אותן
ממוחו, אך לרוב כשהן באות, הן באות
כדי להישאר ומסרבות להידחק החוצה בחזרה.

כשהן נשארות דבר מוזר קורה,
האדישות וחוסר הפנים שלו מתפוגגים
ונעלמים כלא היו, אז ורק אז מוחו
מתחיל לחשוב אחורה וקדימה בו בזמן
עד אשר עולה עשן ממוחו וכשזה קורה...
אפילו אלוהים לא יכול לעצור את המתרחש.