אני תוהה כל פעם מחדש -
איך אני מתחיל לכתוב לך?
גם בפעמים הקודמות לא היה לי קל...
מעולם לא הייתי טוב במיוחד בזה.

לעזאזל,
בכל בכל פעם - יותר ויותר קשה לי לכתוב לך כי בכל פעם נגמרות
לי המילים.

בכל פעם מחדש, אני נתקל בשורה שכבר כתבתי פעם.
נזכר שאין פה שום דבר חדש, שאלו מילים משומשות.

אז אני מעביר על אותן מילים קו...
חותם את גורלן, כפי שגורלי נחתם באותו יום - בו אמרת לי שאת
רוצה ש"נשאר ידידים".

כן, עם כל מכתב זה גרוע יותר.
לקחת לי המילים שיביעו כמה את יקרה ללבי, אני גם לא יכול להביע
עוד צער על כך שחמקת מבין אצבעותי.
יותר מכך, אני מצטער על שלא עמדתי בהבטחתי -
לא יכלתי להשאר "רק ידיד".

אני כבר לא יכול אפילו לכתוב לך כמה אני מבולבל...
לא יודע אם זה היה שווה את זה בכלל...

כל מה שנותר לי לעשות עכשיו, כשהכל נגמר, זה להניח את המכתב
הזה במגירה התחתונה בארונית שלי - הזו שאני שם בה את כל אותם
דברים שאני לא נותן לאף אחד לראות.
לחתום ככה, באוסף מילים על דף נייר, את כל מה שכמעט היה לנו.

ואולי גם להשאיר עותק במגירה התחתונה בלב - הזו שם בפינה, שאני
שם בה כל אותם דברים שמעולם לא אמרתי,

ביחד עם עוד 99 מכתבים שלעולם לא תקראי.