לעידן - אני לא אומרת שזה קרה, זה רק סיפור

"שנה ושבע? שנה ושבע?!"
- עוד הפעם אתה מתחיל עם המונחים הצבאיים שלך, באמת כזה קשה
להגיד שנה ושבעה חודשים?
"את רוצה להגיד לי שבכל ה'כמעט שנתיים' שאנחנו מכירים, שנה
ושבע את דלוקה עליי?"
- הבחנה דקה, הבנאדם שהכי ידע לקרוא אותי נזכר להתעורר.
"למה לעזאזל לא אמרת משהו?"
- איך אני אגיד? חמוד הייתה לך חברה. לי יש פרצוף של 'הורסת
משפחות'?
"אני לא מאמין" אהההה שלב ההכשה, מה יפה הוא.
"את פשוט מטומטמת!" כ"כ מהר עברנו לשלב הכעס? לא נתת לי צ'אנס
להנות מהנוף.
"שיט, אני מצטער חמודה אני... אני פשוט לא יודע איך להגיב
לזה."
- ובאותה מהירות עברת לשלב שאתה מצטער. איך קוראים לו שוב?
"את יודעת שגם אני מרגיש ממממ אפשר לומר אותו דבר".
- אפשר לומר אותו דבר? אני מתה להגיד משהו או סתם לשבור את
הפרצוף היפה שלו, במקום זה אני רק ממשיכה להסתכל עליו בלי הרבה
הבנה. יש לו משהו להגיד - שיגיד!
"אני חושב שזה קצת ברור מה אני מרגיש אלייך."
- ברור למי בדיוק? לחברה שלך שאתה ממשיך להגיד לה שאתה אהב
אותה? לחברים שלך שאתה אומר להם שאתה חושב עליי? או לי שאתה
אומר בדיוק מה שאתה אומר לכולם ומבלבל אותי!
"אנחנו לא יכולים להיות ביחד אני מקווה שאת מבינה את זה... מה
שהיה בנינו זה חד פעמי".
- אני לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מלהסתכל עלייך ולהתפלל שאני לא
אבכה. לא רוצה לבכות בגללך! עד עכשיו זה לא קרה וזה עוד לא
יקרה! כל השנתיים האלה ואפילו לא דמעה אחת. אל תתחיל על זה
עכשיו. ניסיתי לחייך או לפחות להגיד משהו שנון וציני שיקטול
אותך.
"הילה, רציני עכשיו, אין מצב בנינו. יש לי את חברה שלי ואני
אוהב אותה וככה זה. את נשארת ידידה שלי!"
- רציתי לשאול אם אתה כ"כ אוהב אותה איך אתה יכול עוד להתלבט
ולשאול אנשים במי לבחור? איך אתה יכול לתת לי את המבט של אחד
שמת לנשק אותי? ואיך לעזאזל יכולת להמשיך לנשק אותי בחדר של
אחיך? תסביר לי, אם אתה אוהב אותה בצורה כזאת למה אתה לא יכול
להיות איתי?
"אולי תגידי משהו?"
- אולי תסתכל במראה ותבין מה אני חושבת שאני רואה אותך. סאמק
כל הזמן הזה אתה היחיד שהבין אותי גם שניסיתי להסתיר הכל, גם
שניסיתי לשקר, גם שלא רציתי שיבינו אותי! אני עדיין לא רוצה
שיבינו אותי אבל לך זה לא משנה - אתה עושה מה שאתה רוצה. שנה
ושבע, אפילו יותר ואתה החבר הכי הכי שלי. אתה היחיד שיגרום לי
להישאר כאן חוץ ממני שהכל נהרס לי בחיים. אתה כאן בשביל להזכיר
לי שאני עוד ילדה קטנה ויש לי עוד חיים שלמים שיהרסו ויבנו
מחדש, והכל בשבילי.
"אני מצטער אבל אני חייב ללכת, אני לא רוצה לפספס את האוטובוס
והיא אמורה לבוא אליי ב-8 וחצי".
- היא, כמה נחמד לדבר עליה בגוף שלישי. תמיד חשבתי שאני היחידה
שעושה את זה.
"אז, ביי ביי מתוקה. נדבר".
ודיברנו מאז, יותר מידי. המון דיבורים שלך, ציפיות שלי, המון
הבטחות שלא אמרת במפורש אבל זה משהו של בין השורות, אכזבות
שלי. המון שטויות שעשיתי והמון שאני אמשיך לעשות - עד שכל
העולם ירקוד לפי החליל שלי, אבל זה לא יעזור.

עכשיו כבר לא אכפת לך מהשנה ושבע. כבר לא אכפת לך ממני, רצית
להיפרד ממנה אולי בגללי או בשבילי, אולי לא קשור אליי.
סיפרת לה מה שהיה בנינו אולי בגללי או בשבילי, אולי לא קשור
אליי.
בכית איתה אולי בגללי או בשבילי, אולי לא קשור אליי.
נפרדת ממנה אולי בגללי או בשבילי, אולי לא קשור אליי.
רבת איתה והכל בגללי או בשבילי, אולי בכלל לא קשור אליי.
אח"כ חזרתם כי אתה עדיין אוהב אותה. לא ידעתי עם לצחוק או
לבכות, הרי בחיים לא גרמת לי לבכות -רק לצחוק ולחייך.
לא זוכרת אם הצטערת, כי סה"כ זה לא קרה בגללי או בשבילי, זה
בכלל לא היה קשור אליי.