ושוב שריקת השוט הממריא,
 אך אילו חידודי לשון!
 איזה תיחכום, הומור, סגנון...
 שילוב של עקיצות, בעיטות ולעג -
 מהמתוחכמים שלי יצא אי פעם לראות.

 ורק חבל לי עד כדי דמעות
 ששוט מוכר וטוב שהתבלה מרוב מכות
 אינו סוחט מתוך בשרי
 אף לא טיפה של דם טרי.
 גם לא זיעה קרה, לא זעקות...
 עיוות קטן בדמות חיוך מרוח
 מעל מבט חלול של אדישות...
 איזה בזבוז, איזו בורות!

 ואיך אינך מבין - אני כולי צלקת,
 איזה מין כישרון להתעלם ממעשה ידך?!
 שיא הפריחה של זעמי
 הותיר פה רק שלכת,
 ולו אני לריח דם ניגר כמיהה!