הסתובבתי בעיר , מרחוב לרחוב, כמו כול חתול רחוב רגיל. קפצתי
מפח לפח, מחפש אוכל, לפחות איזה שארית של עוף, משהו שנשאר
מאיזה ארוחת ערב טובה של אחת המשפחות פה באזור, היה קשה
למצוא.
בטח כבר כול שאר החתולים, החברים שלי, לקחו הכול וכשחשבתי על
זה, באמת הסתקרנתי לדעת לאן הם נעלמו.
המשכתי להסתובב, כשאיזה מישהו מטומטם הכניס לי בעיטה וכול
החברים שלו צחקו, והם עוד קוראים לעצמם בני-אדם.
מת מרעב, חצי צולע מצאתי את כול החבר'ה שלי באחת הסמטאות
החשוכות של העיר.
הם התלבשו שם על איזה פח גדול של אחת המסעדות היוקרתיות שבנו
שם לא ממזמן, וואלה יש להם שכל לחבר'ה האלה, ובאמת היה אוכל
טוב.
אחרי כול האוכל כמעט התפוצצתי וכמעט התחרטתי שלא מצאתי לי איזה
דג טונה קטן רק בשביל להיות שבע, אבל לא נורא, חתול רחוב לא
מוותר על ארוחה טובה כשיש.
כולם סיימו לאכול וישבנו שם בסתלבט על הפחים והכיסאות השבורים,
כול אחד מלקק את הפרווה, האפורה או הלבנה שלו. אף פעם לא
התעסקנו עם החתולים השחורים, שנאנו אותם, נכון שכולנו היינו
חתולי רחוב אבל הם היו שונים, הם היו שחורים. שלא תבינו אותי
לא נכון, זה לא שיש לי איזה דעה קדומה בקשר לחתולים שחורים,אבל
אלה, רק צרות עושים.
בכול אופן אחרי שנחנו קצת, התחלנו להסתובב ברחובות מחפשים מה
לעשות, תמיד משעמם בשעות המאוחרות האלה של הלילה, כול הילדים
הקטנים שמשחקים אתנו, כבר ישנים. חבל, כול מה שרצינו באותו רגע
היה ליטוף חם.
לפתע, שאנחנו בעיצומה של "שיחת נפש עמוקה" בין החתולים, אנחנו
רואים את שוקי, חתול פרסי לבן משכונות היוקרה.
החתול הזה עולה לי על העצבים!, באימא שלי, אין לו בושה.
מופיע ככה בסמטא רק כדי להראות לנו איזה יפה ומטופח הוא עכשיו
שמצא איזה בית של עשירים להתנחל בו.
ועוד עם מי הוא מופיע, עם איזה חתולה סיאמית שכול אחד מאתנו
היה עולה עליה. וואלה, גם בית בשכונת יוקרה השיג וגם חברה
סיאמית שתלקק ותתחנף אליו כול היום. שיהיה לי בריא.
עברנו לידם בראש מורם להראות להם שלא מזיז לנו שאנחנו חתולי
רחוב ואנחנו אפילו גאים בזה!
שוקי עבר לידי, הרים גבה, ליקק את השפה שלו והמשיך בהתעלמות
מכוונת. החברה שלו עברה לידי הסתכלה במבט מזלזל ופרצה בצחוק ,
החתולה הזאת... כלבה.
המשכנו ללכת משועממים, קפצנו על פחים, ספסלים, בניינים, שלפתע
הבנו שהגענו לסמטא סגורה, האזור שלהם, של השחורים, של החתולים
השחורים.
נבהלנו ורצינו לברוח, כשקלטנו שהם באו מאחורינו וחסמו את הדרך.
השער שלי סמר, מתתי מפחד, הייתי בטוח שעוד שניה הם הורגים
אותנו ופשוט עמדנו שם בלי להוציא יללה.
לפתע טוני, אחד החתולים השחורים הגיע עם חומר לבן, והם די
התעסקו בשלהם מאותו רגע.
אני והחברים שלי רצינו לבקש מהם קצת, כול החתולים אוהבים את
זה, איך אפשר שלא, ולא הבנו איך השחורים השיגו חומר לבן.
פתאום טוני התקרב אליי באיטיות, הכלב הזה, בטח עוד שנייה היה
מכסח לי את הצורה, אבל במקום הזה הוא חייך ושאל " ממה אתה
מפחד?", הוא בסך הכול רצה להציע לי ולחבר'ה שלי קצת חומר לבן.
בשמחה לקחנו, למה שנתנגד.
ישבנו כולנו עם החומר הלבן, וליקקנו שפתיים, זה חלב, כולנו,
כול החתולים אוהבים חלב.
אפורים, לבנים או שחורים, אוהבים חלב, ככה זה אצלנו,
כולנו חתולים.