הוא עבר בדלת, והלובן של הקירות גרם לו בחילה. "אלוהים, יש
משהו במקום המסריח הזה שהוא לא לבן?!"
בחדר ההמתנה הוא ראה קבוצה די גדולה של אנשים, מה שהסגיר את
העובדה שגם היום הרופאה בעיכוב.
"אלוהים יעזור, מה הבעיה?! אי אפשר לקבוע עם מטופל בשעה
מסויימת ואשכרה לקבל אותו בשעה הזו? מה קרה, הוציאו דיבר חדש
נגד זה?!"
הוא התיישב במקום היחיד שהיה ריק, כמובן ליד אחת שנראתה כאילו
יצאה השניה מדפי האמצע של מגזין שאסור להחזיק במקום הזה.
"גן עדן או לא גן עדן, הייתי כל כך מאשפז אותה..."
"אין שום דיבר נגד לקבל בזמן, פשוט הגיע היום אחד שנכשל במשימת
הגיהנום שלו והמצב שלו ממש היה על הפנים..." הוא הביט הצידה
אחוז בהלה בכדי לראות למי שייך הקול הנשי שדיבר אתו, אך הייצור
הנקבי היחיד שהיה שם הייתה הכוסית שלידו, והיא ממש לא נראתה
כאילו אכפת לה אם הוא שם או לא, היא הייתה מאוד שקועה במגזין
שמותר לקרוא.
"וחוצמזה" דיבר לפתע הקול שוב "אני נשואה, אז תגיד ליורש העצר
שלך להפסיק להצדיע לי". הוא הביט עליה בהלם.
"אתה חדש פה, הא?" היא שאלה, הפעם במילים.
"הממ... כן... רק לפני שבוע הגעתי... באתי לקבל בדיקה היקפית
בשביל אישור למשימה הראשונה..."
"זה בסדר, אחרי כמה משימות מוצלחות גם אתה תדע לקרוא מחשבות.
הקטע של לדבר במחשבות, זה ייקח קצת יותר זמן, אבל תהיה
סבלני".
"אל תדאג גבר כולנו עברנו את זה" הוא שמע קול בתוך ראשו והסיק
רק שזהו קולו של אחד הנוכחים בחדר. הוא ניסה לנחש מי לפי הבעות
הפנים, אך לא הספיק, שכן רצף של קולות החל להופיע בתוך
תודעתו.
"לפחות איתך היא הייתה נחמדה, לי היא אמרה שאפילו בחיים לא היה
לי סיכוי איתה!"
"מזל שרק חשבת לאשפז, אני התחלתי לדמיין תנוחות אנליות, מבט
כמו שהיא דפקה בו אפילו השטן לא יכול לייצר"
"תתרווח מותק, קח עיתון, יש לך עוד זמן פה..."
"תפסיקו עם זה!!!" הוא צעק ונעמד. היא הניחה יד רכה על כתפו.
"תירגע... הם לא מתכוונים לרע, זו פשוט הפכה להיות שיטת תקשורת
מקובלת, הם לא עושים את זה בשביל להפחיד אותך, הם פשוט...
עצמם"
"אוקיי... תודה"
"אז, למה הוא תקע אותך בג'וב הזה?"
"הוא אמר שהייתי נשמה ממש טובה, ממש אלטרואיסט, ושהזולת הפיק
ממני יותר תועלת מאשר אני הפקתי מעצמי...אחרי זה הוא אמר
שלהיות מלאך שומר פשוט תפור עלי..."
המגזין נפל מידיה ומבט של פליאה הופיע על פניה היפיפיות.
"מה קרה? שוב חשבתי משהו לא טוב? אני מצטער, אני לא ושלט במה
שאני חושב, פשוט..."
"לא לא, זה לא זה...פשוט...רובינו כאן הגענו לתפקיד הזה כי
היינו, איך נגדיר את זה..."
"חארות", "מניאקים", "זונות", "חלאת המין האנושי" רצו במוחו
דבריהם של שאר הנוכחים בחדר.
"היינו רעים לאחרים" היא הצליחה סופסוף לומר, והוא יכל להישבע
שהיא מחתה דמעה בסתר.
"אני לא מבין" הוא אמר, "מי שרע אמור להגיע לגיהנום, לא?"
"כשהגעתי לכאן...קשרו אותי לכסא, ושידרו לי אל תוך הראש של מה
קרה לכל האנשים האלו אחרי שהתנהגתי אליהם כמו...כמו שהתנהגתי.
גברים ששיחקתי איתם, גברים שבגדתי בהם, גברים שבגדתי איתם,
נשים שהשפלתי, אנשים שהעלבתי ורמסתי רק כדי להרגיש על
הגובה..."
וכאן היא נשברה ופרצה בבכי. "שני אנשים התאבדו בגללי..." היא
אמרה וקולה נשבר ליבבת בכי כואבת.
הוא לא ידע מה לעשות. להניח יד על כתיפה? האם זה מותר בכלל?
"כן, זה בסדר, כי אין לך מחשבת זדון מינית בראש" הוא שמע את
קולה בראשו.
עדיין, הוא החליט לא לקחת צ'אנסים מיותרים, ופשוט הציע לה
טישו.
"בקיצור" היא אמרה אחרי שנרגעה, "כל מי שנמצא כאן קיבל הזדמנות
לכפר, להיות מלאך שומר של מישהו ולהדריך אותו כך שימצא את האור
שלו...אתה יודע מה אומרים...כל המציל נפש אחת, בלה בלה
בלה..."
"אני מבין..."
"אתה הראשון שמגיע לכאן כי הוא הדבר האמיתי..."
"אז...מה אני צריך לעשות?"
"אסור לנו לומר לך", "אסור לנו לומר לך", "אסור לנו לומר לך"
צעקו הקולות בראשו.
"די!!" הוא צעק, "נמאס לי! מעכשיו, אם מישהו רוצה לדבר איתי,
הוא משתמש בפה, ברור?!"
לא הייתה תשובה.
"אני לא חושבת שהם זוכרים איך..." היא אמרה לו בלחש.
"מי יודע", היא המשיכה, "אולי אתה תהיה זה שייבחר..."
"ייבחר? למה?"
"להחליף אותו..."
"את מי?"
"אותו"
"מה?! מה קרה שאלוהים צריך מחליף?!" הוא עוד לא סיים את המשפט
כשהרגיש משהו בין מכת חשמל לכוויה ענקית לקור אימים בכל גופו.
"אההה!!! מה זה?!!"
"אסור לך להזכיר את השם שלו עדיין, אתה לא בדרג גבוה
מספיק..."
"למה אף אחד לא אמר לי את כל זה?!"
"אתה אמור לקרוא את המדריך..."
"יש בו 666 עמודים!!!"
"נכון, אבל גם יש תמונות באמצע..."
"בכל מקרה...למה הוא צריך מחליף?!"
"אל תגיד לי שלא שמת לב כשעוד היית בחיים...הוא פרש לגמלאות,
מזמן, עוד בימי הצלבנים...אתה חושב שסאלאח א-דין כבש את
ירושלים במקרה?"
"את לא רצינית..."
"לצערי אני רצינית מאוד. הוא טען שנמאס לו, שאנחנו...אה סליחה,
המין האנושי כל כך ירוד ומגעיל שהוא לא שווה את הטרחה והמאמץ
שמשקיעים בו"
"בקיצור הוא בורח מאחריות"
"כמו כולם...בכל מקרה, מאז החליט לעזור רק למי שראוי שיעזרו
לו, והוא שולח מלאכים שומרים. הבעיה היא שאין מספיק כמוך...כמו
שאמרתי אתה הראשון...לכן התחיל הקטע הזה של לגרום לאלו שהם
כמוני למשל להפוך למלאכים שומרים"
"תגידי...את מצטערת על מה שעשית כשהיית בחיים?"
"יותר ויותר עם כל יום שעובר...הייתי נוראית...בגלל זה אני
שומרת עליהם כמה שאני רק יכולה...כדי שאולי איכשהו אני אצליח
לכפר..."
"מה קורה למי שלא מצטער?"
"מחזירים אותו לחיים בתור אישה באפגניסטן"
"אאוצ'..."
"בדיוק..."
באותו רגע נפתחה הדלת. כל המבטים הופנו אל עבר האור הלבן החזק
שבקע ממנה. ולפתע הוא שמע מישהו קורא בשמו.
"לך" היא אמרה לו, "הוא קורא לך...הוא בא בעצמו הפעם, יש לך
מושג מה זה אומר?"
הוא יכל לנחש. הוא קם, ונכנס פנימה.
האור הלבן מילא את כל החדר.
"שב בבקשה" אמר לו האור, "נעים מאוד, אני השטן. אתה יכול לקרוא
לי אלוהים אם זה יותר נוח לך מצפונית...יש לנו הרבה על מה
לדבר..." |