ידידה טובה שלי נפצעה בתאונה לפני כמה שבועות. את השיר הזה
אני מקדיש לה, בתקווה (מעורבת בפחד) שתקרא אותו.
תרגישי טוב, טל.

כמה דאגתי לך!
את, שתמיד אמרת לא לדאוג,
תמיד כעסת על מי שדאג לך.
תמיד הסתדרת לבד.

אבל הפעם את נכנעת.
ואולי זה היה הדבר הנורא מכול -
מעולם לא חשבתי שאראה אותך במצב של כניעה,
תשושה, מחייכת בלאות, כמעט לא מצליחה להרים את הראש מהכר.

כשביקרנו אותך בבית-חולים, יהונתן ואני,
כמעט שלא יכולתי לעצור את הדמעות.
עשיתי את זה רק בשבילך, שלא תראי אותי בוכה עלייך,
כי זה רק ירגיז אותך יותר.

זה היה קשה, טלושקה, קשה מאוד.
אבל בסופו של דבר את בסדר,
ויותר מכל דבר אני מודה על זה.

מעולם לא דאגתי למישהו בחיי כמו שדאגתי לך באותן שעות, באותו
לילה נורא.

5.2.04