עכשיו הפסקה, ואני יושב ואוכל פיתה עם זעתר טריה וחמה מהמכולת,
ספוגת שמן כזאתי.
כל יום בצהריים החברה שלי ואני היינו קונים פיתה כזאתי במכולת,
בהתחלה היינו מנסים כל מיני טעמים - פיתה עם ירקות או פיתה עם
בצל, בסופו של דבר היא נדבקה לזעתר הזה וחבל דווקא כי אני לא
כל כך אוהב זעתר ואח"כ היא רוצה שאני אתן לה נשיקות. אני נותן,
בטח שנותן, אבל אני עוצר את הנשימה בלי שהיא תשים לב ואז אני
לא מרגיש את הטעם.
אז אני יושב לי בהפסקה במרכז המסחרי, על החומה הקטנה שיש ליד
הבנק, השמיים היו אפורים נורא והרגשתי שעומד לרדת גשם, מקווה
שאני אספיק לסיים את הפיתה ואז אני אלך משם כי לא הבאתי
מטריה.

קמתי בבוקר מאוחר מידי, התלבשתי במהירות וטסתי לעבודה, נזכר
מאוחר מידי ששכחתי להביא מטריה. בדרך באוטובוס ישבו מאחור כמה
נערים שכל הדרך עשו חיקויים של לובה, לא מוצלחים במיוחד יש
לציין.
תחנה אחת לפני הביצפר הזה של הדוסיות ביד לבנים עלתה החברה שלי
כרגיל, רק שהיא נראתה קצת מוזר, כאילו היא שטפה פנים עם אבוקדו
או משו, לא יודע איך להסביר. היא התיישבה לידי ופלטה מין אנחה
כזאת של "שאני אפילו לא אתחיל..." ושתקה. בלי בוקר טוב, בלי
נשיקה או משהו, פשוט ישבה לה שמה כמו בטטה.
ניסיתי לדובב אותה קצת, שאלתי אותה מה קורה אבל היא לא ענתה
לי. אז שתקתי גם, מה כבר יכולתי לעשות.
בתחנה של הצ'ק פוסט היא לפתע אמרה לי שהיא חושבת שאני בן זונה,
שתמיד אמרו לה שאני כזה אבל היא לא רצתה להאמין לאף אחד,
ועכשיו שהיא גילתה את זה היא לא רוצה שום קשר איתי, לעולם,
לעולם! ואז היא ירדה בתחנה. והיינו תחנה אחת לפני התחנה
המרכזית שבה תמיד אנחנו יורדים, לאן היא הלכה?
הייתי מופתע נורא. לא ממש הבנתי מאיפה היא פתאום הביאה את
היציאה הזאת, אתמול ישבנו בפיצה עד 11 בלילה ונכון שהיא התנהגה
קצת מוזר אבל צחקנו והכל, נפרדנו בנשיקה כמו תמיד וקבענו להפגש
בבוקר, ופתאום היא באה לי בכזאת אמירה.

האוטובוס הגיע לתחנה המרכזית ומשם הלכתי לכיוון האוטובוס
לעבודה. עשיתי הכל כמו אוטומאט.. לא חשבתי על כלום, לא קלטתי
בכלל מה הולך סביבי עד שכמעט נפלתי כשאיש אחד שרץ התנגש בי
בחזקה. הסתכלנו אחד על השני לרגע ואז הוא המשיך במרוצתו לאן
שלא רץ ואני עליתי על האוטובוס שלי.
החברה שלי לא הגיעה לעבודה היום, או שמא - החברה לשעבר שלי?
חיפשתי אותה בעיניים כשהגעתי ולא מצאתי אותה. כולם שאלו אותי
איפה היא ולמה היא לא הגיעה ואני פשוט נדתי בראשי ושתקתי,
בעיקר כי לא היה לי שמץ של מושג מה להגיד.
דאגתי לה, התגעגעתי אליה, רציתי שתבוא ותחבק אותי ותגיד לי
שהתחרטה על מה שאמרה. אבל היא לא באה ועכשיו כבר ההפסקה הגדולה
במשמרת ואני לא חושב שהיא תבוא בכלל..

נגמרה הפיתה. סיימתי אותה כבר לפני כמה דקות אבל אני עדיין
יושב כאן בחוץ, השמיים כבדים ונמוכים וקצת קר לי, אבל קשה לי
לקום. להזיז את עצמי. סביר להניח שאקבל נזיפה כשאחזור למוקד,
אני מאחר כבר באיזה שבע דקות ויש לי ראש צוות בהמה כזאתי חסרת
חיים, שפשוט מחכה לתפוס אותי על משהו, אבל על הזין שלי, גם ככה
אין לי כח לעבודה בכלל.
אני מצמיד את היד שלי לפנים ומריח את הזעתר מבין האצבעות. אני
עוצם עיניים, מתמכר לרגע לניחוח.

הלכתי לכספומט שיש בפינה להוציא קצת כסף לנסיעות הביתה.
"האם אתה מעוניין בפתקית?" יאללה שתהיה פתקית. סתם מתוך הרגל
הסתכלתי בפתקית לראות מה היתרה בחשבון והכל, מתחת לתאריך
באותיות מודגשות התנוסס לו האוברדראפט הנצחי שלי...
מתחת לתאריך....
התאריך!!!
פאק!!! אתמול היה לחברה שלי יום הולדת!!!

מוקדש לחנווני שאת שמו שמו אני לא יודעת, שעושה את הפיתות עם
זעתר הכי טעימות בעולם.