השעה כבר מאוחרת
ואני איני נרדמת
חרוזים הולכים, באים
במוחי חולפים, חוזרים

כך נולד אצלי השיר
בליל אביב, או ליל סגריר...

מהמיטה אני קופצת
נייר ועיפרון תופסת
ומתחילה לכתוב, למחוק
אותיות, מילים, שורות

כבר הרבה אחרי חצות
המחשבות מתרוצצות
רעיון נולד, נפסל
ופתאום הכל נשלם

ערמה של ניירות
מלאה במחיקות
ולבסוף צירוף מוצלח
אעתיק על דף חלק

למחרת השכם בבוקר
מהנייר אל המקלדת
ועוד שיר יצא לדרך...

נכתב סתם כך - לידיעה כללית,
לפני יותר מארבעים - שנה!

לאחרונה - הוספתי לזה השמך. "דמעות"...
שכבר אז נכתב - אך משום מה, נעזב בצד.
http://stage.co.il/Stories/318948