סיפור על חבר טוב שלי, וויל.
וויל כל הזמן מדוכא, לא רואה אור יום, מסתגר בבית, הולך שפוף
ומצומק כאילו העולם נחרב.
לוויל יש המון רצון - will, הבעיה שהרצון שלו לא מתקיים, כי לא
תמיד דברים מסתדרים כמו שרוצים, הוא הולך בבאסה, ראש למטה בין
הרגליים, חשכו עיניו.
ווילי אוהב את חיק הטבע, לטפס על הרים וגבעות, נחלים ומנהרות
שלא היה בהם מעולם או שהיו כ"כ חמים ונעימים שהוא רוצה לחזור,
להשפריץ מים בהתלהבות, אבל רוב הזמן הוא לא יוצא מהבית, כל
היום מגרד בביצים, הוא מאוד תלותי, אם לא ייקחו אותו הוא לא
יצא. מדי פעם מגיעה יד הגאולה ולוקחת אותו לסיבוב קטן
להתאוורר, קצת חיוך, משחרר לחץ וחזרה הביתה.
אפשר להבין את הבאסה של וויל, בצעירותו נועד לגדולות, כולם
חשבו שהוא יהיה מסמר העיר, את כל הבחורות יסעיר, תמיד קיבל
מחמאות: אתה גדול, תותח, ביגוס-דיקוס אפילו יש לו כתר אבל כלום
לא עוזר.
דמויות בהוליווד נוצרו בהשראתו: הלוויתן הדגול, FREE WILLY
הנסיך מבל אייר, וויל - ממש אגדה.
מהר מאוד גילה שחיי הזוהר לא מגיעים בקלות, והרגיש בודד.
מכיוון שהוא לא יוצא מהבית, וויל ביקש ממני,
בחורות לו להכיר, אני כמובן ניסיתי את המצב להסדיר, והבאתי
בחורות מכל העיר, דיברתי עד שנגמר האויר
אבל כל פעם שבחורות היו רואת אותו בדיכאון הם היו בורחות. "אתה
נחמד, ממש נסיך, אבל אני לא רוצה להכיר את החבר שלך, הוא לא
בשבילי", היו אומרות לי.
עד שנשבר לי הזין ממנו ולקחתי אותו לשיחה, הסברתי לו שתמיד
צריך ללכת זקוף, ולחייך כמו מלך שהעולם זה הממלכה שלו, להרגיש
טוב, שטפתי אותו כ"כ שהוא נבהל ולקח את עצמו בידיים.
לאחר זמן מה נפגשתי בוויל ולא זיהיתי אותו, הוא הלך זקוף
ומחייך, עם כתר על הראש, "הנסיך ווילאם", הציג את עצמו בקידה
מלכותית.
הייתי בהלם מהשינוי האדיר שוויל עבר, הוא נראה ענק, כולו
שרירים, מלא ביטחון עצמי, ממש נסיך.
"על הזין שלי - כולם, אני מפסיק לדפוק חשבון, זה לא המקצוע
החזק שלי, אני חלש במספרים", אמר, "שמתי את הכתר על הראש
וגיליתי את הנסיך וויליאם, במלוא הדרו, מרשים?!".
"כל הכבוד ווילאם, אכן מרשים הפוזה החדשה שלך, אבל זה עוזר לך
לתפוס בחורות?" שאלתי בנימוס.
"האמת שלא, אבל הם לא מעניינות אותי, החלטתי להתנזר מבחורות,
הם הסיבה לכל הבלאגן" ענה בעצבים.
"כשהם ירצו נסיך, הם יתחננו שאני יגע בהם, אל תדאג, אני יכנס
בהם" אמר בחיוך ממזרי...
בינתיים, עבר קצת זמן וחברנו היקר מתנדנד בין 2 דמויות, וויל
הדכאוני והנסיך וויליאם.
כשהוא שמח הוא ממש נסיך יפה תואר, גאה ומלא בעצמו. כשהבאסה
משתלטת, הוא מצטמק, נחבא אל הכלים.
הבעיה שהוא עדיין תלותי, ואני לא יכול לעזור לו, נמאס לו
משיחות מוטיבציה, הוא רוצה לחיות את החיים.
המין הנשי תמיד הרים את מצב רוחו, נשיקה קטנה, ליטוף והוא
בשמיים, נסיך מאושר.
ועבר עוד זמן, חודשים רבים, עונות התחלפו, ואין חדש תחת
השמש...
וויל בדיכאון קשה. בעצם, אני חושב שהוא כבר אחרי הדיכאון, הוא
בשלב האדישות, לא איכפת לו מכלום.
וויל לא מתנגד שאני אקח אותו לטייל אבל הוא כבר לא משפריץ מים
בשלוליות, הוא עומד ומסתכל, COOL ניסיתי לדבר איתו, מה קרה,
איפה שמחת החיים, איפה התלהבות?
וויל ענה לי: "אני שמח, למדתי לחיות בצניעות, אני כבר לא צריך
כלום, אני פשוט ישנו, חי בשלווה.
כמו הנזירים בטיבט, לא מדברים אם לא צריך, לא עושים רעש כדי
להוכיח שהם קיימים. האושר שבצניעות.
אני לא זקוק לכלום ואני לא מתנגד לשום דבר. אני מודע למעלותיי
ולא צריך אישורים חברתיים להצדקה
חוץ מזה, אתה לא מסדר לי כלום. אתה לא יוצלח, לסדר פגישה לנסיך
בפוטינציה, כל כך קשה?
תאמין לי, אם תציג אותי ישר יש הרבה יותר סיכוי מכל המילים
שאתה מוציא מהפה, מזיין ת'מוח."
"צריך להגיש לך הכל בפה, יא מפונק!" צעקתי עליו. "ואם אתה כזה
נזיר טיבטי, מה אתה מתרגש?
באירופה סידרתי לך את הג'וקר, לא? ואחרי יום כבר לא רצית אותה.
לא עמדה בטנטרה..."
"אמנם חווית הג'וקר היתה נהדרת אבל זה לא היה אמיתי, ומה שלא
אמיתי לא מספיק מרגש"
"אז למה אתה מתרוצץ בלילות ומפריע לי לישון, קם כל בוקר חרמן
כמו שד, תירגע. זה יבוא כשיבוא." |
