הוא קנה לי משמש...
אז אמרתי לו תודה.
שמרתי את המשמש שלי.
יאמי... הוא טעים.
אני אשמור אותו במקרר.
אולי עכשיו כשהוא איתה הם ישארו לנצח
אבל לי יש משמש.
ראיתי אותו אתמול איתה.
הוא קנה לה משמש...
הרבה משמש! משמשים!
היא הייתה שמחה היא כל כך רצתה משמש...
אבל המשמש שלי הכי טוב!
הלכתי הביתה, הסתכלתי על המשמש...
הוא כזה כתום, שקוף כזה.
הוא בטח טעים.
אבל לא טעמתי.
כי זה המשמש היחיד שלי ממנו.
אני כבר בת 8... ואני לא אוותר לאף אחד על המשמש!
אני קצת שתלטנית אבל המשמש הוא שלי.
שאף אחד לא יקח אותו!
השני בא ואמר לי שהוא יקנה לי משמש הרבה יותר טעים.
אבל לא רציתי, הוא אמר שהוא יקנה לי ב-נ-נ-ה!
אבל אני לא רוצה בנאאאאאנה.
אני רוצה את המשששששמשששש שלי!
הוא הכי טעים!
יותר משל כולם!
אז השני עזב.
ואפילו לא קנה לי בנאאאאנה...
מעניין למה השני עזב.
אולי כי נתתי לו בעיטה לבנאאאאנה.
טוב לא נורא!
אבל לי יש משמש.
קמתי בבוקר.
אמא שאלה אותי מה אני רוצה לביציפר,
אמרתי לה שאני רוצה פרי!
כי זה יעשה אותי רזה!
והיא אמרה לי לפתוח את המגירה של הפירות...
רגע... איפה המשמש שלי???
אבא אכל אותו...
אז עליתי למעלה...
בעטתי לאבא בב-נ-נ-ה...
לקחתי את האגס ודפקתי לו בראש.
עכשיו אני כבר לא בבית.
אני עוד מחפשת איפשהו את המשמש שלי.