בְּש-ָדֶה שֶׁעוֹד לֹא בָּנוּ עָלָיו שִׁכּוּן לְזוּג-צָעִיר
וְלֹא חִלְּקוּ אוֹתוֹ לְ"מְחִיר לַמִּשְׁתַּכֵּן" בְּתוֹךְ
עִיר
וְלֹא שָׁפְכוּ עָלָיו הַר שֶׁל אַסְפַלְט רוֹתֵחַ
לְעוֹד כְּבִישׁ רָב-מַסְלוּלִי שֶׁאֶת הָאָרֶץ יְפַתֵּחַ
בְּשַׁבָּת אַחַת בַּחֹרֶף רָאִיתִי כַּלָּנִיּוֹת בְּמַרְבָד
הֵן רִחֲפוּ כְּמוֹ פַּרְפָּרִים רַכִּים
בָּרוּחַ הַקְּרִירָה בִּשְׁלַל צְבָעִים
גַּם רַקָּפוֹת עֲדִינוֹת שֶׁמִּתְחַבְּאוֹת בַּצָּד
לְיַד הַסֶּלַע, בְּמוֹשָׁבוֹת שְׁקֵטוֹת בָּדָד
מַרְוָה-יְפֵיפִיָּה בְּרִקּוּד אִטִּי צָמוּד
עִם מַטֶּה-אַהֲרֹן צָעִיר וְחָמוּד
לְשׁוֹן-הַפָּר הַצְּנוּעָה, הִמְתִּיקָה סוֹד יָרֹק
עִם חַרְדָּל אֶחָד מָצוּי, שֶׁהֶעֱדִיף לִשְׁתֹּק
וְהָיוּ שָׁם עוֹד שֶׁלֹּא זָכַרְתִּי את שְׁמָם
בָּאָרֶץ הַזֹּאת יֵשׁ יֹפִי יָשָׁן שֶׁהוֹלֵךְ וְנֶעֱלַם
נָעִים הָיָה לִפְגֹּשׁ שָׁם כָּל חָבֵר יָשָׁן
לֹא רָחוֹק מִשָּׁם כְּבָר יֵשׁ שֶׁלֶט שֶׁל קַבְּלָן.

דן ספרי ©