נחשון קורס אל גאות שוככה
כתלי הים מזדקפים מן הרוגע
אורח מובקע להולך נכוחה
פטור מלחימה בנחשול רב גובה
אץ נתיבו לפניו
אגרופים מתכנסים בצידי ירכיו
ירפו ככותרת בפגוע טיפה
יתפנו לגישוש במחצב
אגלים ניתזים לא ידבקו
בסרח גלימתו הנגרר
לא ינופף בקרע אדום
נחרצות יאחוז בקרן הפר

ואני
מטאדור רך לבב
נאבק באדוות מתנפצות
ואני שכתמים מרובבת אדרתי
וגופי מנוקד עקיצות
שמרפקיי שרוטים
וברכיי זבות דם
שקברתי מתים
על אם משעול הים
הרים לא הכפיפו ראשם בפניי
וביקעה לא מילאה חסרה
האמת בחשאי נסתתרה מעיניי
בקורת שחקי לא נתלתה מנורה

לו היה אלוהים מרעיש בקולו
לו היה אוחז בי מורא
לוואי והייתי מצטנף בפינה
משותק מחרדת התורה
לו הייתי צועד בביטחה
באפיק שסופו בשופכה
לו היו נעלמים ממני נימי יובלים
השוקקים כמרקחה

הייתי נפדה במגבית כפרה
היה נגזל אז הפנאי המוקדש
לאותם הירהורי כפירה