יוצאת מזווית העין -
צלולה ותמה,
מתרחקת לאיטה -
מרגישה חופשייה,

מרווה את העור בדרכה
ונעתקת.
נופלת לרצפה
ומתרסקת.

העין -
שהתייבשה כמו הכינרת,
מסתכלת בבעתה -
מבינה שאיבדה חלק מעצמה.

נשארת דוממה,
עצובה, נוגה,
אבל איננה מעיזה עוד לוותר
על דמעה.