אנה ריבקין / דמעה |
צלולה ותמה,
מתרחקת לאיטה -
מרגישה חופשייה,
מרווה את העור בדרכה
ונעתקת.
נופלת לרצפה
ומתרסקת.
העין -
שהתייבשה כמו הכינרת,
מסתכלת בבעתה -
מבינה שאיבדה חלק מעצמה.
נשארת דוממה,
עצובה, נוגה,
אבל איננה מעיזה עוד לוותר
על דמעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|