|
אני זוכר את הימים
שבחורות על עקבים
היו לבושות שמלות מלמלה
והיינו נוסעים אני ואת
בקונורטיבל האדומה שלי
את היית מעבירה תחנות ברדיו
ואני יד אחת על ברכך
נוהג אותנו לחוף הים
כשהשמש נוגעת באופק
והגלים מתנפצים אליה
אוחזים יד ביד
פרי קומו שר
"ואני אוהב אותך כל כך"
ואז כמעט נשקתי לך
עדיין נושא סימן של
ליפסטיק אדום
על לחיי. |
|
|
אז הבנתי שהגופה
של אבא מעולם לא
נמצאה...
(מתוך 1002
דרכים לגרום
למרואין לבכות -
ספרם החדש של
רפי רשף וגדי
סוקניק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.