אחרי חודשים של חורף אפל וקר
יצאה בת קול מדרום המדבר
קומו צמחים, הרימו ראש מתחת לרקיע
אביב חלומותיכם הנה מגיע

נקבצו כל הצמחים, מצמרות ועד פקעות
לתכנן איך את פני האביב לקבל בתשואות

אמרה השיטה בקול שברירי ונעים
"אם אלבש כבר עכשיו את פרחי הצהובים
הרי ידע האביב שאני נמסה מבפנים"
פיזרה המרווה קצת ריח מגרה
"אם אתהדר בפרחי הסגולים ולשטח כך אצא
יחשוב האביב שאיתי הוא יכול לעשות כל מה שירצה"
אמרה התאנה בקול עדין ומתוק
"הרי אנו לא רוצות שהוא יחשוב שאנחנו כל כך זולות.
נצטרך לשחק אותה מרוחקות וקשוחות"

אמרו כל האילנות במקהלה:
למה מי הוא? מה הדאווינים שלו? למה מה קרה?
קודם שיראה לנו מה הוא שווה
נראה אותו מתפתל ומזיע
אולי אחר כך אותו נפתיע

רק השקדייה  לא שמעה לחבורת המרכלות.
"כל חיי עליו חלמתי, על אביב עלם חמודות"
אני לא רוצה להתחיל כך מערכת יחסים
אין לי לב לפוזות ומשחקים
אצא אני אליו בבגדי היפים, בפרחים וחיוכים

עלתה השקדייה לראש הגבוה בהרים
לבשה על כל ענף את היפים שבפרחים
פרחים גדולים, אדומים כחולים וצהובים
מדיפים ניחוח מתוק הנישא למרחקים



עבר היום, השמש שקעה אל בין הצללים
אך אבוי, בחצות עלה מבין הגלים
לא אביב זוהר ושרמנטי
כי אם רוח וסופה ושקע ברומטרי

שברה הסערה את ענפי השקדייה הרכים
הברד הטיח לאדמה את אלפי הפרחים
סחפה הרוח את כל הריחות הטובים
ומהשקדייה היפה מלאת החיוכים
נותר רק שיח מדובלל עם ענפים שבורים

דמעות השקדייה התערבבו בטיפות הגשם הקפואות
היא לא יכלה לסבול את השמחה לאד של חברותיה המגחכות
היא הרגישה טיפשה גלמודה ולא נחשבת
ולא שמה לב איך הסופה לאט לדרכה עוברת

למחרת בבוקר ראו אותה הפרפרים
רפרפו סביבה וראו אותה דואבת בייסורים
אמר לה פרפר צעיר ומתלהב:
"סיפוריך נגע ללבי, יש לך לב חם ואוהב
חיי הם רק יום אחד עלי אדמות
לפני מותי אתן לך את כנפיי הלבנות"
ואז פרפר אחרי פרפר כולם עברו לידה
וכל אחד מהם הדביק לה זוג כנפיים לבנות במתנה

כשהגיע הצהרים ויצא השמש מבין העננים
יצאו כל ילדי המושבה בשירים ובניגונים
נטעו עצים לכבוד חג האילנות
אכלו פרות יבשים  ושחקו עם הבנות
לבסוף כשישבו לנוח בשמש החמימה
ראו להפתעתם אביב מפציע יד ביד עם שקדייה לבנה

XX
וגם אתן, בנות העיירה, תלמדו שיעור משקדייה מקסימה.