השמים כחולים כהים. לילה. סמיכת כוכבים וכמה מנורות הרחוב
הסרוי במרחק כמה מטרים משם, מאירים את האפלה באור מעומעם. בין
השיחים הגבוהים והרטובים מגשם שירד כמה שעות לפני כן, מקפץ לו
בעליזות יצור קטנטן בעל זנב לבן. בתנועות נעימות מפלס לעצמו
שביל תוך כדי קפיצה בין השיחים הגבוהים ממנו פי שנים ואף יותר.
מלבד רחש הרוח הלילית דבר לא הפר את שקט החשכה. מרחרח, בודק,
מתבונן, ומשאיר את חותמו במקומות שהיה.
לאחר שסיים חוזר לביתו עם שמחת החיים שלוותה אותו לאורך כל
המסע. ובעצם, ברוב זמנו. אפילו שצעקו עליו כי עשה מעשה שגוי,
לא הבין זאת והמשיך לכשכש בזנבו.
מעטות הפעמים אשר חוסר שלוותו מופרת- כאשר כלב אחר או חתול
נכנסים לשיטחו, חצר הבית. נובח הוא ללא הפסק עד שזה הולך לו.
אך לא תמיד מבחין הוא בכלב הזר שנמצא לא הרחק ממנו. ואף לרוב,
לא שם לב לעוול הרב, ממנו סובלים יצורים כה רבים, אשר מתרחש
סביבו ללא הרף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.