
וחשבתי פתאום -
אולי הפתרון היחיד בשבילי זה להלך במדבר חודשים, לטבוע בעצמי,
לנתק מגע מוחלט עם העולם, להתבשל בכאבי עד שיחלוף.
אני רוצה להתרפא ואני כולי נגיעות ותחלואים קשים.
אני רוצה פתרון. אני כבר על הסף.
השגעון מתדפק על דלתי.
מהם חיי ומהם לילותי ואני כולי אפר ואבק.
אלך אל המדבר רחב הידיים ואוציא נשמתי לחופשי.
כבלי פוצעים בי כאב.
רגלי, מסרבות לשאתני אל החופש.
ראיתי עולם זה בתפארתו ועכשיו רואה אני בנפילתו, אפילו מילת
נחמה לחורבן לא עולה על דל שפתי.
מחרישה ושותקת, כואבת את כאב היקום וזועקת את זעקת הקרב
האחרונה.
שפתי נשארו חתומות כשהיו.
נחמני קצת עד עלות השחר אך אתה מיאנת וברחת.
נותרתי בבדידותי וקסמי כבר כלו.
העולם שהוטל על כתפי נחת שוב לשיממון.
---
והדממה, הו הדממה הזאת מאכלת את גופי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.