"שלוש שניות של אושר" ככה הייתי קוראת לזה בילדותי.
תנסו לשחזר את חווית הלונה פארק הראשונה שלכם על הגלגל ענק...
את תחושת האדרנלין המטורפת כילדה שמרגישה שהיא על גג העולם
שעוד שניונת היא נוגעת בענן, מנשקת לשלום את השמש וקורצת
למלאכים. חיוך מטורף מרוח על הפנים ששום דבר לא יכול להכנס
בינה לבין הקסם ההזוי הזה, ולשלוש שניות היא - כל יכול.מה
שתרצה להיות היא תהיה - יפה. מלכת הכיתה. חכמה. מקובלת. ואחרי
השלוש שניות הקסומות האלה הגלגל יורד וכמו גחליליות בחושך
נדמה שנשאר קצת אבק פיות לנחיתה רכה.
אני חיה את חיי "משלוש שניות" ל"שלוש שניות".
השבוע החלטתי להפתיע את עצמי ולקחתי עצמי לעבר הלונה פארק שקצת
איבד משמעות במרוצת השנים וממחוז חפצם של " שלוש השניות", הפך
לזכרונות כאובים של חיבוקי אסלה בשירותים הציבוריים הקרובים
לגלגל הענק...
כבוגרת שעולה ומנסה לדחוס ממדיה לתא שמתאים לילדים בני ארבע
ומטה החוויה לא היתה כ"כ מרנינה, עד שמצאתי עצמי מתגעגעת לקרקע
הבטוחה.
והנה המזל המנחוס שלי מפתיע אותי ועבדכם נתקעת למעלה למעלה.
והשמים נראו רחוקים מתמיד.והגחליליות נראו יותר כמו נורות
שרופות...
אז ממרומי הגלגל ענק שעשרות מסתכלים איזה ילד לעזאזל מדליק
סיגריה ושר לעצמו שיר אירי מטופש, הגיח צוות החילוץ ומי שחילץ
אותי היה כמוני, ענק בממלכת הזאטוטים...
אז "שלוש שניות של אושר" לא בדיוק היו לי אבל היה נחמד מאוד
להכיר את הבחור שיעשה אותי מאושרת לכל החיים.
בעלי. שמחזיק בכתר איש התחזוקה של "שלוש השניות של אושר".