פוסע,
אמסטרדם עודני קוראת לי
בשמי,
פוסע שם בין כל השלוליות
אבק דרכים
אני לא דובר את השפה
מתכנס לתוך מעיל הגשם
מסרב להיגמל
נוסע,
ברחובות העיר ההיא
ואני,
לא מוצא כאן מנוח
לא יודע עוד מדוע
החלטתי לפספס את הטיסה
להישאר כאן
זונות
ואין לי כסף
רוצה לצאת זכאי
מכל עניין
הערפל כאן עוד מחניק
ואין סימן
ואת שוב בראשי
לא, את לא שם
יודע,
שלא נותר לי זמן
להתבונן בחלונות הראוה צבועים אדום
אדם זקן עם שקיות
כל כך כהות מתוך סמטה
מציץ, וכבר הוא נעלם
כמעט מותיר עניין
שולח,
את רגליי העייפות
אל המוטל הראשון שנגלה לעיניי
נשכב אבל עוד לא ישן
חושב על שלל הבניינים
שמחכים לי מרחוק
באי שומם
נשבר
והמצב כמו נבואה
מגשים חלום
ותהייה
והברד הקל שוטף
שוב פעם את העיר הזאת
אני נרדם
עם המעיל והבדייה. |
