את עומדת ליד החלון
מתלבטת
יפה היום
את מנגבת את האבק מהשידה
רוצה לצייר את עצמך בהמון
פעם זו את
ופעם זו מישהי אחרת
תביטי בשמיים
כל בוקר הם משתנים
את לא יודעת
כמה קל לאהוב אותך
אבל תמיד זה מתנפץ
שברקע
יש רסיסים של תחושות
שעדיין לא מוצו
את נעה לאט בלי לזוז
הגוף טומן בתוכו הכול
תביטי בצל
כמה הוא קרוב
ואיך הוא מתרחק
את עומדת ליד החלון
מפה החיים נראים דוממים
יש מגע קל
שלא ניתן להסביר
ואת לא יכולה להפסיק לשאול שאלות
לעיתים
שכולם הולכים לישון
את יוצאת מהבית
מחפשת את המפלט
במקומות קטנים
שם לא מכירים אותך
ואת לא יודעת
כמה קל לאהוב אותך
אפשר כמעט לקמט הכול
בתוך קופסא
שלא פתחת שהגעת לעיר
עדיין מוחבאים
הסיפורים שכתבת, מכתבים שקיבלת
העבר מחכה לך
כול אחד צריך לפתוח אותו
לפני שהוא מחפש משהו חדש במראה
ואת מרגישה את הזמן אוזל
מהחלון
הדרכים נראות סגורות
איזו אהבה את מחפשת
תכתבי
תנפצי הכול על הקירות
יש כאב שלא יכול להרוס
ואת עומדת ליד החלון
מתלבטת
לא יודעת אם את חלק מכול הסיפור
יש פרטים שלא תדעי לעולם
החיוך העצוב הזה
שאת לא מוכנה להסיר מפנייך
הרוך בפנים
שלא אומרות דבר
את לא מוכנה להאמין
מקומה שישית, החיים נראים כמו פאזל שלא נגמר
ואת לא מחפשת יותר את החלק החסר
את לא יודעת כמה קל
לאהוב אותך
להשאיר בך סימן, שלא תצטרכי להיעלם
והסתיו, מתחילים לנשור העלים
ואת יודעת, שאף פעם לא תספקי את מה שרצית להשיג
את מביטה מהחלון
מתלבטת
מכאן, הזכרונות נראים כמו רצף לא ברור
ואת פה, רק במקרה
זה היה קל יותר
אם לא היה קל לאהוב אותך. |
