נוסע סביב אותם רחובות
גשם מכה חזק בשמשות
ברדיו שוב מדווחים על עיצומים
יש פחדים קטנים
שלא נעלמים
גם בחשכה
אני מאבד את עצמי לאט לכביש
זקן חולף ברחוב
מגשש דרכו הביתה
במקום אחר
התמונה היתה שונה
נוסע פונה שוב ימינה, ושוב שמאלה
סיבוב שלא נגמר
זוג נכנס לבית הקפה
את מחייכת אליהם
הם מזמינים הפוך עם עוגה
את מחייכת
לא ברור עם מה את מזדהה
ומתי את הופכת לאדישה
מוזגת להם קפה, ושוב מחייכת
עכשיו את יכולה להביט בך
ולראות איך מעבר לשמשה
מישהו עובר את הכביש במהירות
מתחבא מהגשם
אני עוצר את המכונית
מספיק רחוק בשביל שאוכל לעזוב בלי שתרגישי
אלף מילים צצות עכשיו מכל המחבואים
ממשיך לנסוע לאט
לא מתייחס לכביש, לאנשים שנוסעים מהר
חזרה הביתה
לאורות מסנוורים
גם אני כמוך
מפחד מרגעים קטנים שיכולים לשנות את החיים
אז באים החרטות
אז עולות השאלות
וברדיו חוזרים על כותרות היום
את מסדרת את הכוסות במקום
מנקה את מכונת הקפה
מישהו נכנס, את רוצה לומר לו שסגור
אבל הוא נוטף כולו גשם, הרצפה מלאה עקבות
מגישה לו קפה, יכולה ברגע לדעת
ממה הוא בורח, לאן הוא הולך
הוא משלם ויוצא
את נשארת עם כל התהיות
כמה קל לאהוב אותך
שזה לא משנה דבר
את מנקה את השולחנות
מרימה את הכיסאות
ואז רואה את המכונית עושה סיבוב ועוד אחד
הפסקתי לשאול את כל השאלות
זה זמן טוב עכשיו לחיות את הרגע
עד שהוא יתחלף
אני שוב פונה ימינה ושוב שמאלה
ועוצר מול בית הקפה
בבית מעל, נכבו האורות
תנועה שמשתנה ולוקחת אותנו לשום מקום
אני מחנה את המכונית
בפינת הרחוב
קרוב מדי לא לפתח ציפיות
רחוק מדי בשביל שאוכל להתחרט
וגשם חזק יורד עלי
מכבה את הכול
את מוציאה את הכסף מהקופה
מכבה את האור
יכולת להיות בכל מקום עכשיו
אולי הבחירות שעשינו
ידעו להוביל אותנו
גם למקומות שלא רצינו להגיע אליהם
ואם היינו מאמינים שכך זה באמת
היינו נזרקים מכל מקום
את הגורל אנחנו שומרים
לאלה שהוא באמת מחפש
ואני כבר עומד ממול
התאהבתי באלף
אבל את שונה מכולן
את לא יודעת כמה קל לאהוב אותך
שהתנועה לא לוקחת אותנו לשום מקום
את מחייכת, ואולי זה הקסם
נוסע סביב אותם רחובות
גשם מכה חזק בשמשות
ברדיו שוב מדווחים על עיצומים
יש פחדים קטנים
שלא נעלמים
גם בחשכה
אני מאבד את עצמי לאט לכביש
זקן חולף ברחוב
מגשש דרכו הביתה
במקום אחר
התמונה היתה שונה
נוסע פונה שוב ימינה, ושוב שמאלה
סיבוב שלא נגמר
זוג נכנס לבית הקפה
את מחייכת אליהם
הם מזמינים הפוך עם עוגה
את מחייכת
לא ברור עם מה את מזדהה
ומתי את הופכת לאדישה
מוזגת להם קפה, ושוב מחייכת
עכשיו את יכולה להביט בך
ולראות איך מעבר לשמשה
מישהו עובר את הכביש במהירות
מתחבא מהגשם
אני עוצר את המכונית
מספיק רחוק בשביל שאוכל לעזוב בלי שתרגישי
אלף מילים צצות עכשיו מכול המחבואים
ממשיך לנסוע לאט
לא מתייחס לכביש, לאנשים שנוסעים מהר
חזרה הביתה
לאורות מסנוורים
גם אני כמוך
מפחד מרגעים קטנים שיכולים לשנות את החיים
אז באים החרטות
אז עולות השאלות
וברדיו חוזרים על כותרות היום
את מסדרת את הכוסות במקום
מנקה את מכונת הקפה
מישהו נכנס, את רוצה לומר לו שסגור
אבל הוא נוטף כולו גשם, הרצפה מלאה עקבות
מגישה לו קפה, יכולה ברגע לדעת
ממה הוא בורח, לאן הוא הולך
הוא משלם ויוצא
את נשארת עם כל התהיות
כמה קל לאהוב אותך
שזה לא משנה דבר
את מנקה את השולחנות
מרימה את הכיסאות
ואז רואה את המכונית עושה סיבוב ועוד אחד
הפסקתי לשאול את כל השאלות
זה זמן טוב עכשיו לחיות את הרגע
עד שהוא יתחלף
אני שוב פונה ימינה ושוב שמאלה
ועוצר מול בית הקפה
בבית מעל, נכבו האורות
תנועה שמשתנה ולוקחת אותנו לשום מקום
אני מחנה את המכונית
בפינת הרחוב
קרוב מדי לא לפתח ציפיות
רחוק מדי בשביל שאוכל להתחרט
וגשם חזק יורד עלי
מכבה את הכל
את מוציאה את הכסף מהקופה
מכבה את האור
יכולת להיות בכל מקום עכשיו
אולי הבחירות שעשינו
ידעו להוביל אותנו
גם למקומות שלא רצינו להגיע אליהם
ואם היינו מאמינים שכך זה באמת
היינו נזרקים מכל מקום
את הגורל אנחנו שומרים
לאלה שהוא באמת מחפש
ואני כבר עומד ממול
התאהבתי באלף
אבל את שונה מכולן
את לא יודעת כמה קל לאהוב אותך
שהתנועה לא לוקחת אותנו לשום מקום
את מחייכת, ואולי זה הקסם
אולי זה הגורל, זה המקום שהבחירות שלנו הובילו אותנו
ואולי, במקרה ידעתי לעצור בזמן
ידעת להיות שם שזה קרה.