היה היה ילד, שנולד למשפחה רגילה לחלוטין בנסיבות רגילות
לחלוטין.
אמא, שנולדה במחנה עבודה. אבא, שנולד במחנה האוייב.
ושניהם מצאו מפלט במדינה קטנה ונייטראלית.
הילד גדל לתפארת באותה מדינה, שלא ניתן לציין כרגע את שמה.
הילד הוכה מדי פעם עם חגורה. לפעמים גם אבזם , סטירה פה, סטירה
שם, איומים לחייו המרכיב המושלם.
אך לא על זה הסיפור, זהו סיפור על מזוכיסט.
מזוכיסט, שלא התקבל לחברה בגלל נטיותיו.
הלך אנה ואנה ולא מצא פירוש ומענה לתפילותיו.
עד שמצא מפלט, המקום המושלם- מועדון הגרדום.
שם קיבל מבוקשו והגשים החלום
עד שחזר לביתו והוריו ראו את גופו ובהפלא צביעותם, שאלו
לשלומו. ענה הילד: שלומי טוב,מצויין אך חטפתי קצת פה, וחטפתי
קצת שם. ככלות הכל לא צריך לעשות כאן עניין.
אנא מכם, הורי היקרים, איני מזוכיסט. אני ילד נפלא ומרשים.

ההורים התפלאו, אך בכל  זאת בלעו את דברי הקטין, כי באמת לא
שיקר
באמת ותמים.
הילד הלך לו שוב למועדון הגרדום, חזר חבול וחטף גם בלום.
צלעותיו מרוסקות וחיוך לפרצופו ושוב הוריו הצבועים שואלים
לשלומו
ענה  הילדון: שלומי מצויין, שלא מכבר הימים פגשני גזען
גם היום כמו באותו מאורע קרה אותו דבר אך נגמר בכי רע
הכני האיש, הכה בחוזקה. הרגשתי  המהלומה וגם המכה
לא נורא, הורי היקרים. אתמודד ואלקק פצעיי דואבים.
אין זה דבר, שניתן להחזיר, ולא אבכה בכדי שהנאה לא אתן לחזיר.
יום אחד הבינו הוריו, קשרו ידיו גם רגליו, זרקוהו לבור, לא
הסתכלו לאחור, כיסוהו מהר
ומהחלום התעורר.