היום היה לי היום הכי עמוס שיכול להיות. כלומר, כשהשמש עלתה
(באותה מחזוריות משעממת כל כך), היה נראה שזה יהיה יום שקט
יחסית, אבל לא... אז כשעוד הייתי במיטה שלי, צופה בערוץ הולמרק
בסרט שכבר ראיתי מיליון ושש פעמים, התחילה המהומה.
השעון שלי התחיל לצפצף באופן חד משמעי- מישהו עמד למות.
קיללתי קצת וניסיתי להתעלם מזה לכמה דקות אבל אחר כך זה התחיל
להיות מעצבן. הייתי נותן הכל כדי להישאר במיטה עוד כמה דקות,
אבל אלוהים הוא לא הטיפוס שכדאי לעצבן אותו בבוקר, תאמינו לי.
אז לקחתי את החרמש המרוט שלי ואת הגלימה השחורה (מה שהיה הכרחי
כדי לשמור על התדמית), והתכוננתי למסע מייגע ומכאיב על הסוס
שלי, בלופר (בגיל שלי זה כבר לא כל כך מלהיב לרכב על סוסים,
האמת היא, שזה די מסרס).
עוד דקה, אפילו חצי דקה, הייתי מפספס, אבל למזלי הגעתי בדיוק
בזמן. ירדתי בתנופה, החרמש מונף מבהיק בידי, וחיפשתי את מי
שגוסס. רגע, משהו פה לא היה בסדר! ליתר דיוק, משהו פה היה מאוד
לא בסדר!!!
"אני לא רואה פה משהו חריג", אמר לי כדור הארץ לפני שהספקתי
להגיד משהו. "אבל..." אמרתי בהיסוס. "אני לא חושב שאתה אמור
למות", ציינתי בעדינות. "תראה," פתח כדור הארץ הגוסס. "ברור
שאף אחד לא צפה את זה, אבל בחייך, תראה מה עשו לי כאן! היצורים
הקטנים האלה שמתרוצצים עלי כל הזמן עושים דברים גרועים יותר
מלבנות עלי מבנים קטנים ולחרבן. הם מחוררים אותי, ומפוצצים
אותי, הם מזהמים את כל הצמחים שעלי, זה די מכאיב". הוא נאנח.
"אני מבין," אמרתי. "הם גם מתים נורא מהר, פוף! ולפני שהספקת
להגיד בן לאדן, עוד אחד מת".
"חוץ מזה, גם דיברתי על זה עם המפקח הכללי", כדור הארץ הוסיף.
"אתה מתכוון לאלוהים", תיקנתי. "כן, בדיוק הוא! אז קיצר, הוא
אמר לי שכבר ממזמן הוא החליט לוותר עלי. אמר שהוא מתכנן להקים
במקומי פלנטת הימורים ומזלות עם שבעה רקיעים, או אפילו
יותר!".
"אני חושב שאני אתגעגע..." הוא הוסיף בחצי קול.
כיחכחתי בגרוני. אחרי הכל, כמה רגשני אפשר להיות? ועל זה כבר
בזבזתי די והותר זמן. "בכל אופן, הגיע הזמן". אמרתי בחגיגיות
מעושה, ובלי לתת לו זמן להגיב, הנפתי בתנועה ידועה מראש את
החרמש ו...
טוב, מה חשבתם? שהצלתי אותו או משהו?! לא נראה לי, אולי עכשיו
אני אוכל סוף- סוף לסיים את כל סדרת הארי פוטר, שקניתי לא
מזמן.
פלנטת הימורים הוא אמר? המממ... המפקח הכללי הזה בהחלט יודע
איך לגדל כסף על העצים... אולי אפילו אני אבקר שם פעם, אולי
אפילו פעמיים, מי יודע?