עצומת עיניים הובלתי על ידך
אל רחוב פנימי חשוך וחבוי
הפנסים נעצמו אל גדר חיה של בית
הוילונות נעצמו אל המכוניות החונות
עצומת עיניים חשתי את ידך
מלטפת את שערות ראשי
רגע מקודש
רוך נרגש
היה זה הרגע בו נעצר הזמן
נותקה כל תקשורת אל העולם.
לכמה דקות מתוקות שקשה להעריך
היינו גבר ואישה על יבשה לא נודעת,
מחוץ לגבולות הטריטוריאליים
ללא מסמכים מזהים
השלכנו את המעילים,
מנווטים בלי מפה או מצפן
בדרכי הג'ונגל החשוכות
אפופות הלחות הזו
הרוחשת בתוכה צורות חיים חדשות.
דיברנו לשון אל לשון
וכף יד אל גב
את כל אשר בינינו זרם,
האצבעות ניגנו בלהט
את כל אשר מעולם
לא נכתב.
ואז נסענו משם
כבדרך אגב
ואז הגשם שטף הכל
כל מה שעדיין
לא נרטב. |
