אש, רוחות של מלחמה.
והנה צעקה של ילד, ובכי של תינוק.
ואז... שממה.
השקט שלפני הסערה.
ירייה, זעקות שבר, קולות ייאוש.
רעד...
ודמעות חמות, יפות כמו יהלומים.
ושקט.

מסע אחרון,
הגענו הביתה.
בידיי חול ואדמה שכרגע קיבלה אליה מתת חיים.
ארצי, ארץ ישראל שלי.
עכשיו אני בבית.

חושך
אין אף ציוץ. הלם.
עוד לא קלטנו שנעלמנו.
חם לנו פה, נעים...

חום תמידי שלא ייגמר לעולם.

ועכשיו אנחנו בבית,
ארץ "זבת, חלב ודבש".
ושוב רעד,
ועוד זעקה.
ומישהו מתמוטט-
על פניו ארשת שבורה.
ואמא עוד בוכה.
בוכה.

אמא אל תבכי...
אבא שמור על עצמך.
זוכרים שאמרתם את זה לי?
עכשיו אני בבית-
ואלוהים שומר עליי.