נדושה שעת הליל, הכל כבר נכתב,
קולות צרצרים, תוגתו של כוכב,
אך בדל של בדידות שהפך קעקע,
מעיר באדם בו צל מועקה.
יביט, מעליו - ערפילים במחול
אופפים ככישוף ירח כחול,
וחלונות ניצתים כעיניים בורקות,
מעלים כבאוב תחושות עתיקות.
למרחק התשקיף, בודד בשדה,
מערכת החיים חזקה, התוודה,
אך בדל החיוך ותוגת אהבה
יצבעו הבדידות בקשת תקווה.
איילת השחר נושקת, הבט,
הרם ראשך, הקשב והסכת,
הרוח קוראת, צא שוב למרחב,
המשך וחפש תוגתו של כוכב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.