דן לוי / לא כמו כולם |
ישן ביום, וער בלילות,
מתהלך לבד ברחובות
אין גשם, אבל יש טיפות.
עמודים ממתכת נופלים על הרצפה,
2 קירות ולמעלה תקרה.
רטוב כולי עומד בצל,
עוצר לרגע ואת עצמי שואל:
האם זה אני שהרסתי הכל?
האם זה אני שלא מפסיק ליפול?
תופס מחסה
ומנסה באוויר להיאחז,
עושה עוד שני צעדים
ובשלישי כבר אינני מעז.
תופס שרפרף ולמעלה זורק,
מביט אלייך ואז צועק.
מבקש עזרה, כוח ועידוד
טפל בי, אם לא אני אבוד
בכלוב הזה אני לכוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|