ארבל הכרמלי / בלי תפאורה |
שלושה חלונות קטנים,
דלת אחת מפרידה-
בין חוץ לפנים.
קצת גרוטסקי לבקש מן השמש
שתשטוף בקרניה את החדר
כאשר הנשקף מן החלונות
הם קירות בתים עם טיח מט ליפול.
היא והוא בחדרים העלובים-
קרני אור הם מפזרים
מתוך זיו האהבה
שאינו צריך לתפאורה.
כשהיא נוטלת אותי בכף ידה
ומזמינה אותי למיטתה-
אני מורם מעלה, מעלה-
מוקף בהילתה,
והיא לי כשמש בזריחתה,
כשושנה המשילה עלי כותרתה,
כאיילה הניצבת עירומה
ואני- הנשר המסתער על גופה.
03/02/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|