היום הייתי לארה קרופט. מי לא היה רוצה להיות לארה קרופט ליום
אחד בחיים, להתלבש בתלבושת אידיוטית, עם הרבה אקדחים, ועם
ציצים ענקים. זה נורא נחמד, להשתחרר פתאום, להיות טיפשה. הייתה
אפילו תחרות של לארה קרופט הישראלית ואני אפילו השתתפתי בה.
אני! הילדה המסכנה עם המשקפיים, זו שכולם אומרים עליה איזה
חכמה, אבל אף אחד אף פעם לא מנסה להתחיל איתה. זו שמוציאה
מאיות אבל נכשלת בספורט, זו שמפחדת מהצל של עצמה, אף פעם לא
אסרטיבית מדי, תמיד מוכנה להקריב, לוותר, רק לא לריב, רק בלי
צעקות.

היום אני הייתי לארה קרופט, והתחרתי בתחרות שהפרס שלה הוא בוק
צילומים, אני שמחרימה תחרויות יופי כי זה שטחי, אני שמתלבשת
תמיד כאילו יצאתי הרגע מהמיטה רק לא למשוך יותר מדי תשומת לב.

וזה נורא הצחיק אותי, כי הנה אני עומדת ואני עושה את אחד
הדברים היותר שטותיים בחיי אבל מצד שני זה פתאום הדבר הראשון
הנכון שאני עושה, בשביל עצמי, בלי שאף אחד ידחוף. כי תמיד ציפו
ממני להיות מדענית גרעין או מינימום מנתחת מוח, ופתאום אני קמה
ואומרת כוס עאמק! למה אני לא יכולה להיות הילדה היפה, למה אני
לא יכולה להיות זו שכולם מסתכלים עליה, שמנפחת את השער
והציצים, וצובעת לבלונד. כי עמוק עמוק בתוך תוכי מתחת להררי
התרגילים בפיזיקה ושורות המשוררים הגדולים מתחבאת ילדה קטנה
שבסך הכל רוצה להשתזף קצת באור הזרקורים, לדעת לעשות פליק-פלאק
ולהרוג את כל הרעים. היום עשיתי בשביל הילדה הזו כל כך הרבה,
היא מסתובבת כל היום עם חיוך גדול גדול כמו הילדים הקטנים
מהספרים הישנים שמסתובבים להם מאושרים בפארקים אירופיים עם
סוכריה שיותר גדולה מהראש שלהם.

הייתי הדמות הכי סקסית  בתולדות משחקי המחשב, ועד כמה שזה נורא
שובניסטי ,סקסיסטי  ומטופש זה  היה נורא לא פלצני. ואני חושבת
שזה דבר שכל אחד צריך לעשות מדי פעם, לצאת קצת ממסגרת הפלצנות
הזו שכולאת רבים וטובים ממני. כי לפעמים שטחיות זה עומק, כי
כנות מנצחת הכל. וגם אם לא זכיתי וגם אם התנהגתי כמו מפגרת,
נהנתי וזה מהשכי חשוב.