קצת נאיבי, קצת מטופש, אבל אני עדיין מאמינה בזה...

אי פעם עלתה בכם הרגשה כזאת של חוסר תכליתיות?
כאילו אתם פשוט ריקים מתוכן?
כשלי זה קורה, אני מרגישה מין דיכאון, רק שזאת לא תחושה
מכוונת. זה לא בא מכלום, ולא מכוון לכלום.
כאילו אני לא מעניינת איש, ואיש לא יתעניין בי...

- אז מה אני עושה כאן?
- לא יודעת. כלום.
- אז למה אני נשארת? למה אני עדיין קיימת?
- אני לא יודעת...את הרי לא עושה כלום. לך לא אכפת מאף אחד,
ולאף אחד לא אכפת ממך.
- זה לא נכון! אכפת לי, ולאנשים אכפת ממני! אל תדברי ככה!
- זה כן נכון! אז למי אכפת ממך בכלל? את מי את מעניינת?! גם אם
תעלמי יום בהיר אחד, לאף אחד לא יהיה אכפת! אף אחד לא ישים
לב!
תוותרי כבר עכשיו על כל ניסיון להוכיח שאני טועה, כי זה נכון,
ואת יודעת את זה!
- לא נכון! די! תפסיקי! אני פה, אני קיימת, ולאנשים אכפת
ממני!
- למי אכפת ממך לעזאזל?? למי??
- להורים ולמשפחה שלי! ולחברים שלי! לכולם אכפת ממני!
- חה! הצחקת אותי! להורים שלך אכפת? אלה שעסוקים בעצמם כל
היום? לאמא שלך, שרוב היום עסוקה בדרמות שלה? או לאבא שלך,
שעסוק מדי בקריירה המטופשת שלו מכדי לשים לב שאת קיימת?
והחברים שלך...
אלה שכל החיים שלהם זה מסיבות והתמסטלות?
למי מהם אכפת?
לאביב האידיוט, שלקח לך 4 פעמים לדחות אותו עד שהוא קלט את
המסר? או ללולה, שלא לקח לה הרבה זמן למצוא את הדרך לתחתונים
של החבר שלך? או לסיון, שדאגה להתעלם ממך בעיקביות דווקא כשהכי
היית זקוקה לה? או לירון, שנטש את הקרב דווקא כשהוא היה אמור
להוביל את המערכה?
למי מהם אכפת ממך? הא? אני אגיד לך למי- לאף אחד!
ואסור לך לבטוח באיש מהם, או לסמוך עליהם!
את היחידה שמסוגלת לדאוג לעצמך, ואסור לך לסמוך על האהבה או
האהבה או האכפתיות של איש!
- תפסיקי כבר! די!
- אבל זאת האמת, וכדאי שתכירי בה עכשיו, לפני שיהיה מאוחר
מדי!
- לא נכון! זה לא נכון! לכולם אכפת ממני, וכולם דואגים לי
ואוהבים אותי!
אמא שלי תמיד דואגת לי ותמיד נמצאת שם בשבילי כשאני צריכה
אותה, ואבא שלי עובד קשה כדי שיהיה לי הכל, ללא מחסור, וכמו
אמא , גם הוא נמצא שם בשבילי, תמיד!
ואביב הוא לא אידיוט, הוא תמיד אהב אותי ותמיד יאהב אותי, וגם
כאשר דחיתי אותו ופגעתי בו הוא עמד לצידי ותמך בי לכל אורך
הדרך.
לולה לא גנבה ממני את שגיא! היא ניגשה אליו רק אחרי שנפרדנו,
ורק אחרי ששאלה אם זה מקובל עלי, ואת יודעת למה? כי היא חברה
שלי, ולעולם לא היתה עושה משהו כדי לפגוע בי!
וסיון ואני עברנו תקופה קשה, שתינו עברנו שינויים, והריחוק נבע
גם ממני! זאת לא אשמתה!
וירון לא נטש אותי! גם הוא עבר תקופה קשה, והיה זקוק למרחב!
הוא מעולם לא עזב אותי, והוא תמיד שם כדי לגונן עלי!
את כולם אני אוהבת, וכולם יאהבו אותי! תמיד! ככה זה בחברות!
כשאתה מגדיר קשר חיובי עם אדם מסוים, השכל והנפש שלך ושלו
מבטיחים הבטחה אחד לשני, וקושרים עצמם לנצח, בקשר ששום משבר או
סכסוך לא יוכלו לקטוע, בשום תנאים, בשום אופן, לעולם.
כל נפש מבטיחה הבטחה שונה, מיוחדת ויחודית, רק לה. זה מה
שמשאיר את הקשר חי ונושם.
זו גם הסיבה לכך שאיש מבין האנשים האלה לא יפגעו בי, במישרין
או בעקיפין, בשום אופן.
זו הסיבה לכך שאני בוטחת בהם, ומפקידה את לבי בידיהם, בידיעה
ברורה שאיש מביניהם לא ירע לו.
על כל אחד מהאנשים האלה אני סומכת בעינים עצומות, בכל מה
שאזדקק, בגלל שברור לי שהם לא יאכזבו אותי.
לכן, כל מה שאמרת לי לא מסוגל להניא אותי מדעתי.
אני בוטחת ועוד אבטח בקשר שלי עם כל אחד מהאנשים הללו.
אז בבקשה ממך, תסתמי ת'פה, לפני שאני אוכיח לך באמצעים קצת
פחות נעימים כמה אני בוטחת בכוח שלי...
- טוב, בסדר! לא אמרתי כלום...

מחשבות אלה מוקדשות לכל מי שאיבד את אמונו בהבטחות של חבריו או
משפחתו.
דעו לכם שיש רק סיבה אחת לאיבוד הביטחון בהבטחה: אם ההבטחה לא
היתה שם. זה בסדר, וזה לא אומר שום דבר רע עליכם, חלילה.
זה רק מוכיח לכם ש -
"it wasn't ment to be"
החיים ממשיכים אחרי גילוי כזה, וגם אתם.
אין לכם מה להתעכב על הבטחה לא ממומשת.
צאו לדרככם, וצרו לכם הבטחה חדשה, עם מישהו שראוי לה ולכם.
בהצלחה.

(מוקדש גם לך סיוני, שגם אם נדמה לך שלא מימשתי את ההבטחה שלי,
אז רק נדמה לך. תמיד הייתי, ותמיד אהיה שם בשבילך.
עברתי ועוד אעבור הרבה שינויים, והפעם אני רוצה שתהיי שם כדי
לעבור אותם יחד איתי...)