אדום אקורד ללב קודח,
ולה הוא הכחול.
מי פרח למול ירח,
וסיים לו במחול.


בכתום רואים פירות,
סגול בכריות ואגדות,
טורקיז לים ולדגים,
לימון הריח שסביב נושמים.


כשאהבנו, זו הייתה הקשת בענן,
וכשסיימנו, לא נותרו צבעים בעולם.
היכן היית כשאותך רציתי,
על קצה מכחול נותרתי לי,
הבד מתוח, במראות לחים
ידי מגששות לרחמים.


בכחול שרים שירים,
בורוד חלומות מנשקים,
באדום, עוצרים עומדים
וכועסים.
בירוק, שדה, עשב ועצים
חוצים.


מנגינה סגולה לערך אהבה,
ציור תמורת חיי במתנה.
לא תו ולא תג, שחורים הגוונים
לא פזמון שנאהב בחיי האפורים.
שובי לצייר על ליבי, צליל ודמע
נגני לנשמתי, לחן בכל צבע.


בכסף מחשבות טסות,
זהב של קרני השקיעה,
תכלת מעומק עינייך,
וערמון כתר שערך.