אורו של הבוקר על עורך השחום
עוד חרוט בזכרוני כתמונה,
מגלה ומלטף במגע כה קסום
מיתאר עוצר נשימה.

מיתאר של אישה כובשת ומדהימה
השוכבת לה כאן לידי
ועיניה נוצצות ברכות מקסימה
חודרות היישר לנשמתי.

אמרי לי, ילדה של חלום
את שקרה כאן עכשיו:
ההיה זה שיערך השחור
שאחזתי בין תלתליו?

אז תני לי לומר לך בזו הלשון
שכמוך מעולם לא פגשתי
ועל כל שקרה ופג כמו חלום
מעולם לא הצטערתי.

אמרי לי, ילדה של חלום
איך הרגשת כשראשך על ברכיי?
מעולם לא הרגשתי כמו באותו יום
שליטפתי ראשך בידיי.

ההיו אלו שפתייך שנשקו לשפתיי
והעבירו בי רטט וחום?
ההיו אלו ידיי שליטפו את שדייך
לאורו העולה של היום?

ולמרות כל הרגש שזרם שם בנינו
החלטת אותי פה לסגור
וכל הידידות שחלקנו כך שנינו
כנראה שכבר לא תחזור.

אני פה בשבילך אם תרצי לדבר
בפינה הקטנה בחדרי
מחכה שתראי לי צפונות לבבך
עוד שומר לך פינה בליבי...