ירדתי מהאוטובוס האחרון והתחלתי ללכת בשביל הארוך הזה שנכנס
לרחוב. הייתי עייפה. מבית הספר, מהחברים, מהחיים. הרגשתי כאילו
שום דבר כבר לא יכול להוריד לי את המצב-רוח עוד קצת. טנדר
מתפרק שהעביר את השלוליות מהכביש ישר למכנס החדש הוכיח לי
אחרת.

שקעתי בסינון קללות עסיסיות במיוחד שאפילו הערס השכונתי לא היה
מתבייש בהם, ולא שמעתי אותו. בפעם השניה שהוא קרא לי לא
הסתובבתי. כנראה העדפתי להמשיך עם הרחמים העצמיים האלה. מה
שסובב אותי לבסוף היה השם שלי. הוא קרא בשם שלי.
הסתובבתי ומולי עמד איש שמן במקצת לבוש כולו בחליפה לבנה
שנראתה כאילו לא תזיק לה כביסה. היה לו שיער חום שהגיע עד
לכתפיים ומעליו כובע קאובוי שזהר באותו לובן מלוכלך של החליפה.
לא הספקתי לצחוק וכבר הוא הניח על האדמה את תיק הג'יימס בונד
הישן שלו ופתח את הפה. לפחות היה נותן לי כמה שניות של לגלוג
פנימי.
הוא שאל אותי איך מגיעים לרחוב לנדאו (שהיה כמובן רחוק מאיפה
שאנחנו עמדנו) וחיכה בשקט לתשובה. קצת המומה מאיך הוא הגיע
לשביל הארוך הזה, התחלתי לענות. תחזור אחורה עד למעבר חציה,
תפנה ימינה ותמשיך ישר, בסוף הרחוב צריך להיות שלט שמכוון הלאה
אמרתי לו. והוא חייך, אמר תודה והסתובב. המשכתי ללכת, כבר לא
עצבנית וחשבתי כמה מוזר זה היה. כמה פעמים בחיים נתקלתם במישהו
כזה באמצע השביל הכי ארוך ושומם בקריה??

לא יודעת למה, אבל עלתה לי בראש התמונה של ג'ון טרבולטה בסרט
"מייקל". אני חושבת שזה מה שהביא אותי למסקנה. נזכרתי איך ידיד
שלי פעם סיפר לי שהמלאכית שראה שאלה אותו אם כל המנה שווארמה
שהוא קנה, רק בשבילו. נראה לי הגיוני שאם מלאכים שואלים על
שווארמה אז הם בטח יכולים לשאול על רחובות, ואני שקלטתי את זה
רק אחרי מספר דקות הספקתי להסתובב כדי לראות אותו נעלם בפינת
הרחוב.
הסתובבתי בחזרה בפנים חיוורות, מה שהזכיר לי את החליפה שלו
והפך אותן ליותר לבנות. עוד הצלחתי לקלוט את המבט האלכסוני
שהכלב ממול נתן לי לפני ששקעתי בהרהורים. הייתי בטוחה שהוא
האחד שלי. התחלתי לשחק בצעיף ותהיתי למה הוא הופיע דווקא
עכשיו. קראתי פעם באיזה ספר מיסטיקני ישן שהם חושפים את עצמם
רק במקרים נדירים ושמי שרואה אותם צריך להרגיש מיוחד. שעה
שהתמלאתי חשיבות עצמית חלפה לי בראש המחשבה שפתאום יש תקווה.
שפגשתי אותו בשביל להרגיש אותה.  

בזמן שפרמתי את הצמות הדקות שקלעתי בצעיף (ובשלב זה כבר הייתי
מוכנה להישבע שהן הכפילו את עצמן) ראנו כחולה עברה לידי
והעניקה לי ממיטב השלולית הקרובה ואני...
לי כבר לא אכפת, היום ראיתי מלאך.