אני מכיר את האזור הזה טוב טוב. הייתי מטייל פה עוד מאז שהייתי
קטן. אני מאוד אוהב לטייל, ובגלל זה די התבאסתי כשאסרו לבוא
לפה יותר. אמרו שזה קרוב מדי לגבול ושזה שטח צבאי סגור. מאז
שהאזור נסגר למטיילים לא הייתי פה. ת'אמת? ממש נחמד לחזור הנה.
שנים כבר שלא הייתי באזורים האלה. מעט מאוד אנשים נכנסים לפה
הזה עכשיו.

כשאני חושב על זה, בתור ילד היו לי חיים די טובים. בגדול היה
לי תמיד את כל מה שהייתי צריך. הייתי בקשר די טוב עם כל המשפחה
שלי והיו לי הרבה חברים. נשארתי חבר כמעט של כולם וכשגדלנו
הייתי גם יוצא איתם מדי פעם לטיולים של כמה ימים. אני אומר
"גדלנו" אבל תמיד היינו ילדים. אני תמיד אהיה ילד. זה לא ישתנה
בחיים.

טיולים זה לא בשביל כל אחד אבל עליי זה פשוט תפור. יש את
הרגעים האלה שכולם יושבים מסביב למדורה או סתם בתוך אוהל
ומדברים. לפעמים מריצים קטעים, לפעמים גם שיחות יותר אמיתיות
על נושאים שבכל מקום אחר בחיים לא היית יכול באמת לדבר עליהם.
אפשר ממש לתפוס שלווה במקומות האלה. זה פשוט מדהים. בייחוד
בלילה. אפשר לשבת בלי לעשות כלום. יש אנשים שמשתגעים מזה, לא
לכולם זה מתאים אבל אני מת על זה. זה זמן טוב לנקות את הראש.
לחשוב. להסתכל על הנוף. הרבה מחשבות רצות בראש. כל מיני
הרהורים שבכל מקום אחר כנראה לא היית מגיע אליהם בכלל.


גם איפה שאני עכשיו זה די נחמד. למרות שקצת התנתק לי הקשר עם
חברי הילדות שלי. גם פה יוצאים הרבה לשטח עם הרבה ציוד ועם
חבר'ה שהם בערך בגיל שלי וגם פה הרבה פעמים יושבים בלילה
ומדברים למרות שזה זה לא אותו הדבר. אבל כל עוד אנחנו נמצאים
בשטח במקומות מרוחקים מהבית זה מספיק טוב בשבילי. ועכשיו שאני
נמצא באזור האהוב עליי עוד מתקופת הילדות שלי זה בכלל מדהים.
המקום לא השתנה בכלל. הכל נשאר בדיוק כמו שהיה וחוץ מזה ש...

אוי שיט... עוד פעם המכשיר המזדיין הזה קולט תזוזה... עכשיו
אני עוד פעם צריך לדווח בקשר מה אני רואה. כמה דקות אחרי זה
יגיע ג'יפ עם ילדים בני 18-19 עם נשק ומדים לאזור. עליהם מפקד
מבוגר בן 20. אני שומע כמה יריות. כמה מהילדים נופלים. עוד
בערך 5 דקות יודיעו לי אם יש לנו נפגעים.

בכל מקרה, איפה הייתי? אה, כן. בדיוק סיפרתי כמה אני אוהב
להיות פה.