רק עכשיו אני בסדר,
אני כבר לא חולה.
זה סוף שהוא התחלה.

בוכה וכואבת, לא מתמודדת.
מנסה להבין, שיכורה לחלוטין.
השפיות הלכה, והיא נשארה לבד -
מסתכלת על עצמי.

אני מבינה לא מבינה.
אין יציאה, אני תקועה,
אבל זה התחיל, ועכשיו יותר קל.

אהבה, כבר לא.
מפחדת, ולא מבינה.
זה טבע העולם? היא תוהה.
הבעיה עוד לפניה, היא רואה.

מסתכלת אחורה, מסתכלת קדימה.
זה זמן לעזוב, להפרד.
סגורה בפנים, צריכה עכשיו
לנטוש - אני חושבת.

יש רק שני עולמות חד סטריים.
איפה העולם שלי?
עולמות חד סטריים,

והעולם שלי כבר לא שלי.