עיניה מאירות בכבות השמש
מעל ראשה ניצת פנס יתום
והיא את צעד הריקוד נושמת
כמו שקט שאבד לו המקום
היא לא כמהה למחיאות כפיים
אף לא למבטים הרעבים
לרגע מטורף, אולי לשניים
על הבימה גומעת מרחבים
אל תוך שובל האור היא מתכנסת
ומתגנבת בין הנקודות
היא על פניך לשניה חולפת
ואת גופה עייפת מלרדוף
שוב אין מי שיוכל לכבול אליה
מילים של שייכות וביטחון
טפיפות הצעדים הן נפתוליה
הן צחוק פסגות וצער המדרון
על כוס שיכר והפקרות השחר
ידה תרים בחוסר חיננות
אל הבדידות בבוז תפתח השער
ואל גרונה תשפוך הריקנות
לפתע תיהפך הסינדרלה
לדמות בלויה מספר ילדים
אתה בסתר - שוב - לא תתאווה לה
וצעדיה יהפכו כבדים
גופה מוטל רפוי על המרצפת
ריסיה מכסים בפני האור
היא אל הרחבה תשוב עם ערב
לינוק את הפנטסיה כשיכור
עיניה מאירות בכבות השמש
מול בוהק הפנס ואיש יתום
את צעד הריקוד היא עוד נושמת
כמו ילד שמושך את החלום. | 