כשיהיה לי את המפתח אני אצרח.
אם רק אגיע אליו,
יפתח לי דלתות,
אולי עולמות,

כשאצרח אומר לעולם שזאת אני.
אף אחד אחר לא !
שכבר יגיע הזמן,
והכל טוב,

אם אומר זאת אהיה גאה.
מאיפה יהיה לי האומץ,
לומר, איך לומר,
לא אדע,

זאת לא ממש אהיה אני כשאצרח.
כי מי אני שאגיד,
קטנה מול כל העולם,
אטומים,
מסתכלים בעיניים צרות וזרות.

כמו כל מי שצץ,
לא שייך,
לא מתקבל,

אם אצרח יצרחו חזרה.
תסגרי את הפה,
מי את ?
רוצחים,

אך כש..., אצרח אראה להם.
מי פה החזק,
את מי הם הורסים,
סוגרים,

עולמות נסגרים, בגללם.
אנשים נובלים, מלבדם,
הרבה דיכאון, לעומתם,
אז מי הם,

כשאצרח, ואלי יום אחד אני אעשה זאת.
הם אולי יבינו,
שחטאו,
"אל תרצח",

יבינו שהרסו והשמידו.
דור שלם של נרצחים,
בפני מי הם סגרו,
ומה הם הפסידו,

אך אני אסלח,

תנו לו לצרוח להביע דעותיו.
מי אתה שתגיד לו מה הוא חושב,
אוהב, כואב,
צרח !