שקט. מלבד תקתוקי השעון הקצובים לא נשמע כל רעש.
הבל נשימתך מרעיד לו מיתר חבוי בתוך ליבי, אתה שלי, מולי, כאן
ועכשיו.
יד מרפרפת על שיער ראשי, יד מחליקה על שיפולי גבך, שני פיות
מתקרבות עד לאותה הנגיעה הבלתי נמנעת, המתבקשת.
הטעם הממכר כל כך מתקבל באהבה, מתפשט במהירות. גם אתה, גם
אני.
מבטים מלאי רגש, טעונים, נגיעות חטופות כמשבי רוח קלילים ביום
קיץ חם ליד המים וההתמסרות הסופית, המענגת, ממכרת, משכרת...
שיער ראשך מתנודד לו בקלילות, מחשבותי נודדות אל המרחבים
האינסופיים אשר בתוך ראשי, בתוך ראשך: מדבר רחב ידיים אשר
נועדנו לחפש בו, לשוטט, לנדוד במטרה להגיע את התכלית הנכספת של
קיומנו.
עינך מביעות ומגלות לי כל כך הרבה, אך עם זאת מסתירות לא פחות,
רוצות ולא רוצות לספר.
קצב הנשימות מתגבר, הכל נעשה חם יותר, כמעט לוהט.  הכל מסתובב
במהירות מסחררת, הכל משתולל: החושים, הידיים, המחשבות שלי...
אתה נע מהר, העולם נע מהר מדי ולו רק הזמן לא היה נע כלל.
אנחנו מטפסים יד ביד אל הפסגה, צעד ועוד צעד, נשימה ועוד
נשימה, פסיעה אחרונה ואנחנו שם, אנחה אחרונה - שקט...
מביטה אל הנוף הנשקף אליי, נוף גופך השוכב לצדי.
מקשיבה לנשימותיך.  נרגעת.  נרדמת.