חברה של ישו הייתה יהודיה טובה מנצרת, בת למשפחה ממוצעת למדי,
לא נמנו הם על עשירי העיר ועם זאת מעולם לא רעבו ללחם. אביה
היה איש נוקשה וחמור סבר אשר בילה את ימיו בנסיעות ברחבי
הממלכה, אמה עקרת בית נעימה שבקיאה באורחות העולם. והיא,
יהודיה טובה, מכבדת את אביה ואמה ואוהבת, אוהבת את ישו.
חברה של ישו צעדה עם השליח הסורר באשר הלך, ועמדה מאחוריו בכל
אימת שנשא את אותם נאומים חוצבי להבות שעתידים היו לעשותו
למפורסם. הוריה נחלקו בדעותיהם בנוגע לכך, אביה ראה סרה
בבחירתה של בתו האהובה ללוות משיח שקר שמינה את עצמו, ואילו
אמה בטחה בה ואף נמשכה, ככל הנשים, לתשוקתו הבלתי מתפשרת של
ישו ולתלתליו המתבדרים ברוח עת הוא נושא דברים מלאי השראה מול
קהל מרותק.
אף אחד לא השפיע על ישו כמו חברה של ישו, ואת רב תובנות משנתו
פיתח דווקא במהלך שיחות ארוכות עמה, ולא בהתגלות נבואית קסומה.
בכלל, כל הנושא של להפנות את הלחי השנייה היה רעיון שלה, אותו
הגתה בימים חשוכים בילדותה בהם נהג אביה להפליא את סטירותיו
בפניה הצחורות.
חברה של ישו מעולם לא בקשה לה הכרה, ויד חוכמתה מעולם לא נקמצה
ולא חדלה מנדוב. לעיתים היה מתבונן בה ישו וצר לבו מקנאה
באצילותה וזכות אופיה, אהבת זולת שכזו לעולם לא תבוא לו
בטבעיות, ולכן בכל פעם שנדרשה ממנו החלטה בדבר מה, היה חוכך
בעצמו: 'לו נדרשה, מה הייתה היא עושה'.
חברה של ישו הייתה יפה כמו שמי לילה מלאי כוכבים, ואף שלווה
כמותם, לו ביקשה, היה הולך למענה על מימי הכינרת.